היום, כידוע, הוא יום הבלוגים הבינלאומי. כמובן שבעברית זה נשמע רע, ועושה אסוציאציות של יום האיידס, אז פשוט- BlogDay2007. מה שפחות ידוע הוא שהיום חל גם יום הנחמדות (הבינלאומי?). לכן, היום אהיה נחמדה ואשתתף בפרוייקט שמלווה את BlogDay- המלצה על חמישה בלוגים שנתקלתי בהם לאחרונה ועניינו אותי.

(כמו שאומר צביקה הדר, "הסדר הוא אקראי ואין לו בהכרח קשר לדירוג המשתתפים")

1. הטוויץ של צפניה

ואם בכוכב נולד עסקינן, כוכב נולד זה בדיוק מה שהבלוג הנ"ל עוסק (עסק?) בו. כן, אני יודעת, זה נדוש, מאוס, לעוס, נמוך, מדרדר את המוזיקה הישראלית! משריש את תרבות כוכבי האינסטנט! הורס את עתיד ילדינו!1 וכיוצ"ב, אבל מה לעשות, אני מכורה. וגם צפניה מכור. בכל שבוע הוא מסקר את התוכנית בהומור אופייני לסיכומי כוכב נולד המסורתיים של ש' ותום, אבל (אפילו) יותר עוקצני ונושך.

2. Experiment

למה כדאי לכם לקרוא בבלוג של Sodium Hydroxide? כי הוא כתוב, איכותי, מעניין ובטוב טעם. בין אם זה שאלון טיפשי או תהיות פילוסופיות עמוקות. למה אני מזדהה איתה? כי יש בה צד מתנשא שמזכיר לי את עצמי. למה אני מקנאה בה? כי היא כותבת בכנות ומצליחה לעשות את זה בסטייל. פוסט אהוב? ממש כאן.

3. שטויות קטנות

הבלוג הזה הוא בדיוק מה שהכותרת שלו אומרת- שטויות קטנות; הוא לא מתיימר להיות עמוק, או פילוספי, או כזה שישנה את העולם. פשוט אוסף של הגיגים קצרצרים על כל דבר, תיעוד של מחשבות שבאות ככה-סתם-פתאום, ציטוטים וסיטואציות משעשות בחייה של סטודנטית.

4. ביקורת וברווזים **

אתם רואים טוב, זה בלוג ביקורת. אבל, זה לא "בלוג הביקורת, עזרה ועיצובים המושי-מושלם של חנו'ש ההמלכה", זה בלוג ביקורת אמיתי. בעולם מושלם, בלוגי ביקורות אמיתיים היו נראים כך, אבל מאחר שכאן זה ישראבלוג, רוב בלוגי הביקורת מנוהלים בידי ילדות בנות 12 שלא מסוגלות לחבר משפט בעברית*** ומחלקות ביקורות מתחנפות לכל דורש ("הבלוג מאמם! רק- הייתי ממליצה לך לשנות את צבע הרשימות, זה לא מתאים לתמונת הכותרת." אכן ביקורת בונה). ביקורת וברווזים, או בקיצור, בוב, הוא לא כזה.

5. מיקרוקוסקוס

זה אמנם בלוג ותיק בישראבלוג (3 שנים), אבל משום מה גיליתי אותו לפני פחות מחודש. אני לא אגיד יותר מ- תיכנסו, זה הבלוג הכי שנון שיצא לכם להתקל בו, או לפחות אחד המצחיקים.

* פפף, איזו כותרת נדושה.

** הכותבת מבקשת להבהיר: להסתובב בבלוגי ביקורת זה לא משהו שהיא נוהגת לעשות בשעות הפנאי. באמת.

*** ולא, לכתוב ב2yר*ת זה לא נחשב.

אף על פי שבשנה האחרונה האופטימיות ממני והלאה, אני לא יכולה לטעון שיש לי חיים רעים.

נכון, רוב הזמן אני עסוקה בלטעון עד כצה שחיי משמימים וריקניים (וזה עוד כשאני לא עסוקה בלטעון שאין לי חיים כלל), אבל כשאני חושבת על המצב ההפוך אני לא רואה איך הדברים אמורים להסתדר טוב יותר כשיש לך חיים מלאי אקשן ותסבוכות, אז במקרה שלי פשוט כדאי לשתוך ולהגיד תודה על מה שיש.

למה טוב לי בחיים?

כי קודם כל התמזל מזלי להוולד למשפחה נורמלית, שלמה, עם שני הורים אוהבים ומשפחה מורחבת בלי סיפורי טלנובלה מיותרים. כי התמזל מזלי לחיות במדינה הזו, שעם כל הבעיות שבה עדיין נראית לי כמדינה שטוב לגדול בה. כי לא גדלתי במדינת עולם שלישי נחשלת ומוכת רעב, מלחמות וכו'.

כי בבסך הכל, יש לי כל מה שאפשר לבקש. יש לי בית, חדר משלי, מיטה חמה, מחשב משלי. כי יש לי מקרר מלא ואף פעם לא חסר לי דבר. כי אני לומדת בבית ספר שנחשב לאחד הטובים באזור, ועל אף ציוניי ה, נגדיר את זה "מבישים" במתמטיקה בשאר המקצועות אני מסתדרת יפה מאוד ואף מצטיינת. כן, למרות שאני אוהבת לחשוב שאני טיפשה ועצלנית, אני לא. מילא אני, אם תשאלו אנשים שמכירים אותי, הם סבורים שאני גאון מהלך ובכלל יצור מושלם וחסר דאגות. הם טועים ובענק. למעשה, לא כל כך, החיים שלי באת טובים מחייהם של הרבה אנשים אחרים, ואני צריכה רק להודות ש(עדיין) לא נגזר עליי להתמודד עם בעיות קצת יותר קשות מלהיכשל במבחנים או שטויות מסוג זה.

אחרי הכל, אני כמו כל ישראבלוגר ממוצע, שקטגוריית "שחרור קיטור" אצלו מתפקעת מרוב פוסטים, ואלה שאינם משתייכים לקטגוריה הזו משתייכים לשלל קטגוריות יצירתיות החל מ"הו, קשים הם חיי" ועד "אני רוצע למוט". אבל בסך הכל אני לא סובלת ולא רע לי עד כדי כך, באמת שלא. אבל הרבה יותר כיף לשבת ולרחם על עצמי. בסך הכל, אני עוד טינאייג'רית ממוצעת שחושבת שלמישהו אכפת מהקיטורים שלה, והו, כמה שהיא טועה.

אני היחידה שחושבת שהיה פה הרבה יותר טוב אם לא היינו זקוקים לפרוייקטים שכאלה בכלל?