היום, כידוע, הוא יום הבלוגים הבינלאומי. כמובן שבעברית זה נשמע רע, ועושה אסוציאציות של יום האיידס, אז פשוט- BlogDay2007. מה שפחות ידוע הוא שהיום חל גם יום הנחמדות (הבינלאומי?). לכן, היום אהיה נחמדה ואשתתף בפרוייקט שמלווה את BlogDay- המלצה על חמישה בלוגים שנתקלתי בהם לאחרונה ועניינו אותי.

(כמו שאומר צביקה הדר, "הסדר הוא אקראי ואין לו בהכרח קשר לדירוג המשתתפים")

1. הטוויץ של צפניה

ואם בכוכב נולד עסקינן, כוכב נולד זה בדיוק מה שהבלוג הנ"ל עוסק (עסק?) בו. כן, אני יודעת, זה נדוש, מאוס, לעוס, נמוך, מדרדר את המוזיקה הישראלית! משריש את תרבות כוכבי האינסטנט! הורס את עתיד ילדינו!1 וכיוצ"ב, אבל מה לעשות, אני מכורה. וגם צפניה מכור. בכל שבוע הוא מסקר את התוכנית בהומור אופייני לסיכומי כוכב נולד המסורתיים של ש' ותום, אבל (אפילו) יותר עוקצני ונושך.

2. Experiment

למה כדאי לכם לקרוא בבלוג של Sodium Hydroxide? כי הוא כתוב, איכותי, מעניין ובטוב טעם. בין אם זה שאלון טיפשי או תהיות פילוסופיות עמוקות. למה אני מזדהה איתה? כי יש בה צד מתנשא שמזכיר לי את עצמי. למה אני מקנאה בה? כי היא כותבת בכנות ומצליחה לעשות את זה בסטייל. פוסט אהוב? ממש כאן.

3. שטויות קטנות

הבלוג הזה הוא בדיוק מה שהכותרת שלו אומרת- שטויות קטנות; הוא לא מתיימר להיות עמוק, או פילוספי, או כזה שישנה את העולם. פשוט אוסף של הגיגים קצרצרים על כל דבר, תיעוד של מחשבות שבאות ככה-סתם-פתאום, ציטוטים וסיטואציות משעשות בחייה של סטודנטית.

4. ביקורת וברווזים **

אתם רואים טוב, זה בלוג ביקורת. אבל, זה לא "בלוג הביקורת, עזרה ועיצובים המושי-מושלם של חנו'ש ההמלכה", זה בלוג ביקורת אמיתי. בעולם מושלם, בלוגי ביקורות אמיתיים היו נראים כך, אבל מאחר שכאן זה ישראבלוג, רוב בלוגי הביקורת מנוהלים בידי ילדות בנות 12 שלא מסוגלות לחבר משפט בעברית*** ומחלקות ביקורות מתחנפות לכל דורש ("הבלוג מאמם! רק- הייתי ממליצה לך לשנות את צבע הרשימות, זה לא מתאים לתמונת הכותרת." אכן ביקורת בונה). ביקורת וברווזים, או בקיצור, בוב, הוא לא כזה.

5. מיקרוקוסקוס

זה אמנם בלוג ותיק בישראבלוג (3 שנים), אבל משום מה גיליתי אותו לפני פחות מחודש. אני לא אגיד יותר מ- תיכנסו, זה הבלוג הכי שנון שיצא לכם להתקל בו, או לפחות אחד המצחיקים.

* פפף, איזו כותרת נדושה.

** הכותבת מבקשת להבהיר: להסתובב בבלוגי ביקורת זה לא משהו שהיא נוהגת לעשות בשעות הפנאי. באמת.

*** ולא, לכתוב ב2yר*ת זה לא נחשב.

בואו נעמיד פנים לרגע ששנת הלימודים עומדת להיפתח כרגיל, ואיומי השביתה הרגילים לא יתממשו- בעוד שבוע פלוס יומיים יסתיים החופש הגדול. אני כבר רואה את שיחות היום-הראשון-בבית-הספר הרגילות של "וואי, הייתי ב [הכנס/י כאן סוג של חו"ל] והיה מה-זה מגניב!" או "שיואו, איך קרעתי את התחת בעבודה, הילדים האלה- קרציות שזה לא ייאמן. אבל היי, היה שווה את זה. 1500 שקל!" או סתם "וואו, אין לך מושג איזה חופש היה, בקושי הייתי בבית, אפילו אימא שלי כבר לא מזהה אותי".

וואו, אין לכם מושג איזה חופש היה לי. טוב, כן, באמת אין לכם מושג, כי לא בדיוק כתבתי בבלוג בזמן האחרון. (אבל זה כבר לפוסט אחר). סיימתי את כיתה י' אופטימית להפליא, כשבראשי שלל הבטחות ותקוות שאני סוחבת אתי, כמובן, עוד מהקיץ הקודם, רובן וריאציות שונות של "החופש הזה יהיה שונה; החופש הזה, אני אעשה סוף סוף משהו עם החיים שלי. ואם לא החיים, אז לפחות עם העצלנות. אסדר את החדר, אקרא, אולי אחזור לצייר, אחדש את הקשר עם חברים ישנים, וכו'."

"וכו'" כולל את המשך הרשימה של הדברים שלא עשיתי בחופש הקודם ו(כבר) לא אעשה בחופש הזה, שאם אמשיך למנות אותם, איאלץ למחוק גם את "לכתוב (סוף סוף) פוסט נורמלי" מהרשימה הנ"ל. אם לסכם בקצרה, עשיתי בחופש הזה בדיוק מה שעשיתי בקיץ שעבר, מינוס לסדר את החדר, לחדש את הקשר עם חברים ישנים, לקרוא, לכתוב וכו'.

מכירים את זה שאתם מקבלים עבודת קיץ ומחליטים לחלק אותה יפה בין ימי החופש, וחושבים "שטויות, מה זה שלושה תרגילים וחצי ביום, קטן עליי!", ואז, שבועיים לפני תחילית הלימודים, מבחינים בעבודה ההיא שוכבת על השולחן, קבורה תחת ערמות נייר (במקרה הטוב), ומיותר לציין שאף תרגיל לא פתור?מכירים את זה שהעבודה ההיא, היא עבודה במתמטיקה? מכירים את זה שמתמטיקה היא המקצוע השנוא עליכם ביקום?

בכל אופן, אני חושבת שהבהרתי את הנקודה- אני ממורמרת, מדוכאת, משועממת, עצלנית יותר מאי פעם וחסרת השראה. ושנת הלימודים אפילו לא התחילה עדיין. שמישהו ייתן לי לקרוא את הפוסט הזה בתחילת החופש הבא, כשאתחיל שוב להבטיח לעצמי שהפעם יהיה אחרת.

משהו טוב שעשיתי בחופש, לשם שינוי

משהו לא טוב, שלא עשיתי בחופש