mybody

הבלוגרית goopie  החליטה "לשלוח כמה חוויות שלי":

מקרה ראשון: גיל 8, אני חושבת.

אני מסתובבת בסופר השכונתי כשאמא שלי לוקחת כמה דברים בחוץ. מישהו מגיע, מחייך אלי ומלטף לי את השיער. אני נרתעת והולכת משם. אחרי שתי דקות אני נתקלת בו שוב. הפעם הוא מניח את היד שלו על הברך שלי ומלטף לי קצת את הרגל. אני מסתובבת והולכת מהר מהר לאמא ומספרת לה שאיש נגע בי. היא באה איתי מהר מהר שאני אראה לה מי זה, וכשאני מראה היא אומרת שזה מישהו שהסופר מחזיק או משהו כזה. במשך כמה שנים אחר כך כל פעם שעברתי שם ראיתי אותו יושב שם ומחייך אלי.

מקרה שני: אני בתחילת החטיבה שלי, לא זוכרת בדיוק בת כמה.

אני מסתובבת בקניון לבד, שאר המשפחה באיזו חנות. במהלך השוטטות שלי אני פתאום מרגישה נגיעה קלה בתחת. מתעלמת, אבל זה קורה שוב ושוב. מסתובבת, ולא רואה מישהו צמוד אלי. רק בן אדם כלשהו עם שקית כתומה קצת מאחורי. אני נכנסת לאיזו חנות, ושמה לב שהאדם עם השקית נכנס גם הוא אחרי. אני מתחילה לעשות סיבובים בתוך החנות ולנסות להתנער ממנו, הוא מצליח כל פעם ללכת במסלול שבו הוא יתנגש בי. וכל פעם שזה קורה אני מרגישה שנוגעים לי בתחת. נכנסתי קצת להיסטריה, יצאתי מהר מהחנות, התקשרתי למשפחה ושאלתי איפה הם, וניסיתי להיזכר איך מגיעים לשם, כי מרוב היסטריה בכלל לא זכרתי באיזו קומה זה. ברגע שאני מזהה את החנות אני מרגישה ששוב נוגעים בי. אני מתחילה לרוץ הכי מהר שאני יכולה לכיוון המשפחה שלי.

מקרה שלישי: הייתי בכיתה ח'.

אני לומדת בבית ספר שנמצא צמוד לגן מהסוג שהורים מזהירים לא ללכת בו בחושך. הגן הזה ממש צמוד גם לבית שלי ובתור ילדה קטנה תמיד שיחקתי בו בלי שקרה לי כלום, וחוץ מזה תלמידים אחרים עוברים שם יחד איתי, אז התעלמתי מזה.

יום אחד יצאתי מבית ספר די מאוחר, בשעה שכבר אין כל כך הרבה תלמידים שמסתובבים. הלכתי כרגיל דרך אותו גן, וכשהגעתי כמעט ליציאה ממנו הגיע מאחורי רוכב אופניים שאמר לי 'ילדה, חכי שניה, ילדה'. נבהלתי קצת, המשכתי ללכת, יותר מהר. הוא ניסה לחסום אותי עם האופניים שלו, שלוש פעמים כשכל פעם נהיה לי יותר קשה להשתחרר מזה. אבל הצלחתי. הגעתי ליציאה והתחלתי ללכת הכי מהר שאני יכולה. את מה שהוא צעק אחרי לא הייתי מסוגלת לספר לאף אחד עד עכשיו, זה הגעיל אותי. הוא צעק אחרי "5 דקות, הזין שלי על התחת שלך, 50 שקל!" וחזר על זה שוב ושוב כשאני מתרחקת ממנו.

המקרה הזה לא השאיר אצלי טראומות מיוחדות, אפילו שכחתי לספר עליו להורים והם גילו במקרה כשאמרתי על זה משהו, אבל עובדה מעניינת - אני לא מסוגלת להשתמש במילה 'זין'. היא מגעילה אותי. אני לא יודעת למה, ויכול להיות שזה לא קשור.

מקרה רביעי: לפני שנה, עוד מעט בת 16.

הלכתי הביתה ברגל במקום לקחת אוטובוס ועברתי ליד חלק אחר של אותו גן שתיארתי קודם. חלק שיש פתחים שמובילים לתוכו מהמדרכה. בזווית העין שלי ראיתי מאחורי מישהו שחוצה מאוד מהר את הכביש למדרכה שלי ומתחיל ללכת מאחורי. לא יודעת למה, הוא הפחיד אותי כבר אז, והאטתי קצת את הקצב כדי לראות אם הוא עוקב אחרי או שהוא יעקוף אותי וזהו. הוא עבר אותי ואני נרגעתי ואמרתי לעצמי שאני סתם היסטרית. באותו רגע הוא נעצר מול אחד מהפתחים לתוך הגן, נשען על העמוד שם וכשעברתי ניסה לדחוף אותי פנימה. הוא לא הצליח אז הוא ניסה למשוך ולקרוא לי. אני לא נכנסת יותר לחלק הזה של הגן.

היום אני בת 17, ואף אחד מהמקרים האלה לא השאיר עלי טראומות מיוחדות. רק את אלו השגרתיות - ההתכווצות כל פעם שמישהו לא מוכר מסתכל עלי, הסירוב ללכת במקומות כאלו לבד, והעירנות הזאת לכל רעש קטן שיש מאחורי, כי זה יכול להיות עוד מישהו שינסה לגרור אותך לשיחים.

כשהתחלתי לקרוא את הבלוג הזה חשבתי לעצמי "וואו, אני לא חושבת שעברתי כל כך הרבה מקרים כמו שבחורות מתארות כאן". לאט לאט התחלתי לחשוב על יותר מקרים כאלה. אלה הארבעה שאני זוכרת בינתיים, והם לא כוללים את כל מקרי ה"לא נעים לי לא לעשות מה שהוא מבקש" שלי. כנראה שכמו כולן גם אני עברתי לא מעט.