| 12/2006
Johnnie Walker Walks In
שנים לא הצלחתי למצוא אנשים שיהיה להם את המינון הנכון של חיפוש עיקש, מתיחת גבולות ואהבת המילה. מי שקרא ספרים - לא לקח סיכונים, ולהפך. רק בשלב מאוחר יותר פגשתי חבורה שידעה לשלב מוסיקה, ספרות, צחוקים וגם מבחינה עישונית התאמנו כמו קססה לבאנג. עד אז הסתחררתי בין חבורות ביבים לפרחי טיס, מנסה לדבר כל פעם שפה אחרת, להתחזות.
הייתי בת 21. היה לי חבר ועוד כמה אחרים. היה לי מעיל אדום ארוך. הייתי בשיא סקסיותי (טוב, נו, לאוהבי הז'אנר) וידעתי זאת. החורף התקרב לסופו. הלכתי בשנקין ליד הגינה. על הדשא ראיתי גבר תכול עיניים קורן כולו. על השמיכה לידו היה מונח תינוק חדש למדי. תינוקות לא כל כך עניינו אותי אז אבל בגברים דווקא הבעתי עניין מה.
- שלום. אמרתי לעיניים התכולות.
- שלום. ענה חיוך גדול.
- איפה אמא שלו? שאלתי.
- נחה בבית.
- אהה.... מאוד חמוד. ה....תינוק. בן כמה הוא?
- שלושה חודשים.
- טוב, אמרתי והלכתי.
חשבתי לעצמי, בצער קטן, הנה גבר שנפלט מחוץ לתחום ההסתברויות עבורי רק מעצם זה שהוא נשוי ויש לו משפחה תכולת עיניים. וזה לא שלא היו לי רומנים עם גברים נשואים. היו גם היו. אבל זה איכשהו הרגיש אחרת.
ג'וני לא זוכר את הפגישה הזו שלנו. כלומר, בסופו של דבר הוא הסכים לזכור אותה במעומעם, אחרי שסיפרתי לו עליה הרבה מאוד פעמים...
עברו שנתיים. בפעם הבאה שנפגשנו לבשתי חולצה לבנה עליה היה מודפס "ג'וני ווקר". ג'וני בא לבקר חבר שלו, נקרא לו בז. בז ואני עבדנו יחד בפרוייקט מסויים, היה לנו חיבור מצויין והיה ברור שהקשר הולך להמשך. כבר אז ידעתי שבז יתאהב בי ומה בדיוק תהיה מנת חלקו. הייתי בת 23, חסרת מעצורים למדי. ג'וני הגיע, גיטרה תלויה על כתפו, ומיד הצטרף לצחוקים של בז ושלי.
הפרוייקט הסתיים והתחברתי לחבורה שלהם על בסיס יומיומי, ניזונה מהתפריט החביב עלי באותם ימים, נקרא לו מס"ב; מילים, סמים, בנים. בג'וני לא כל כך התעניינתי ברמה האינטימית. קודם כל קצת חשדתי בו על זה שהוא לא זרק לי מילים, לא כיוון לעברי מבטים רב משמעיים ובכלל התנהג בצורה חברית. בנוסף, לא כל כך הלכתי שבי אחר כל התכוליות והבייבי פייסיות הזו, אני אהבתי אותם עם נטיה לכיעור.
חבריו של בז ניסו להזהיר אותו. ג'וני אמר לו: לך על זה אם אתה חייב - אבל דע שזה יכאב. בז לא שעה לאזהרות ותוך זמן קצר נאלץ לראות איך ליבו מתפורר לו דק דק בין אצבעותיו.
ג'וני ואני המשכנו לשחק שש בש, לגלגל ג'ויינטים, ולשקוע לתוך שיחות נפש מזדמנות. סקס לא היה שם. אפילו לא במרומז. ג'וני התאהב בבחורה יפה, עזב את אישתו ואכל מירורים משתיהן. אני הטיתי אוזן. בתקופת המעבר שלו מהאחת לשניה נידבתי את הדירה הקטנה שלי, ואת עצמי לקחתי להסתובב בין חברים - כמו שאהבתי לעשות תדיר באותן שנים. אחרי שחיים תקופה מסויימת בלי בית, קצת קשה לוותר על הנדודים, מדי פעם הייתי מכניסה את עצמי למצב הנוודי הזה. ג'וני התאכלס בדירה שלי לזמן מה.
אשתו הנעזבת של ג'וני גערה בו: "מה מצאת בה, ביפה המשמימה הזו? אני יכולה להבין אם היית הולך עם האקסטרימיסטית, היא לפחות יש לה קצת פלפל...". אשה יקרה. נבואית משהו. אוהבת אותה הרבה ובגלוי.
ג'וני ואני הכרנו כבר ארבע שנים. הבחורה היפה סיימה את הקדנציה שלה, אני הייתי בסופה של מערכת יחסים סוערת (ובלעדית) עם י' אחד. הלכתי לבקר את ג'וני, כמו שהייתי עושה אחת לזמן מה. ישבנו בדירה ליד המחשב שלו ומאחר ששנינו הרגשנו בתקופה של תנודות ושינויים הכנו רשימה של הדברים הכי חשובים לכל אחד מאיתנו. סידרנו אותם בסדר עדיפויות; ראש, גוף וזנב. ואחרי זה את הדברים הכי חשובים שנכנסו תחת הכותרת "ראש" חילקנו שוב לראש, גוף וזנב. וככה כל אחד מאיתנו נשאר עם הראש של הראש של הדברים החשובים לו, שהוא רוצה להשיג. כמובן שאהבה כיכבה שם. גם "סקס טוב בעתו" כמו שג'וני הגדיר זאת אז. גם בית מחוץ לעיר. זה היה כיף ואינטימי במובן הנעים והנינוח.
שעון החול הביולוגי שלי הראה לי שהגיע הזמן ללכת הביתה, רמזתי משהו בנושא וג'וני הציע שנעלה לגג.
בום. אזעקת אמת עולה ויורדת. סירנות, צ'קלקות ואורגן אורות, ברקסים וחרקות. אני מכירה בנים. יש לי חוש מדהים בחדותו לזהות אנשים שאני מוצאת חן בעינהם. כשמישהו חושב עלי מחשבה מינית אני מרגישה דופק ברקות (גם אתם שם. תזהרו). כשמישהו מתעניין בי, קרוב או רחוק אני מרגישה את הלמות ליבו. גימגמתי את עצמי שם קצת וזחלתי הביתה מבולבלת קמעה. היה לי עדיין זנב של יחסים אחרים שהייתי צריכה לקפל ולהניח בצד לפני שאפצח במשהו חדש. אלו היו כללי הבית החדשים אחרי כל הסיפור הכואב ההוא.
שלושה חודשים לקח לי להתקשר אליו שוב. וכשנפגשנו, באמצע ספטמבר 1997, אמרתי לו: "ג'וני. אין לי כח לסקס עם אנשים חדשים". אחרי שלושה שבועות אמרתי לו: "ג'וני, כמה זמן נהייה ביחד?" והוא ענה: "עד יום רביעי". כתבתי לו מכתב "תראה איך טוב לנו" כתבתי לו: "בוא לא נערב זוגיות. במקום בו דורכת זוגיות מופיעות גם דרישות לבירורים ובירורי דרישות." כתבתי לו: "אהבה זו לא מילה גסה. אני אוהבת אותך כמו שאני אוהבת מרק בטטות טוב". כתבתי לו שירים מצחיקים, בלדות קטנות, אמרתי לו שאני מסתייגת ממנו, שהוא נראה לי לא אמין וניסיתי לשדך לו שתי בחורות שוות במיוחד רק בשביל שיבחר כבר.
הוא אמר: "אני חושב שאני מעדיף את החברה של החברות שלך".
הוא אמר: "הייתי רוצה שהאשה שתהיה איתי תהיה צרת מותן, בעלת חוש הומור מפתיע, אינטילגנטית, יפה, טובת לב ושתאהב אותי". ידעתי שהוא לא מתכוון אלי, אבל בכל זאת כמעט דרסתי חתול שניסה לחצות את הכביש....
באותה תקופה היתה לי מכונית קטנה אדומה וחמודה. רנו 5. ערב אחד נסעתי ופתאום עצר לידי בחור שלא הכרתי ואמר לי: "איזה קטע שאני נתקל בך שוב. היום בבוקר ראיתי אותך נוסעת באוטו הזה ונראת כל כך מאושרת. קצת קינאתי". אכן הייתי מאושרת. אבל לקח לי זמן להבין את זה.
יום אחד ישבנו אצל ג'וני. היינו כבר ששה חודשים ביחד. ג'וני אמר: "אני חושב שאנחנו צריכים להפרד".
"מה פתאום" אמרתי "זה יחסים של שנינו פה. אתה לא יכול לקום ובהחלטה חד צדדית כזו לפרק את הקשר. זה לא דמוקרטי ואני לא מסכימה". ג'וני מיד נסוג מהשטות הזו והכל המשיך להשתנות לטובה.
באותן שנים כבר לגמרי ויתרתי על הרעיון שיהיה לי טוב בתוך מערכת זוגית. אני חושבת שלקח לי קצת יותר משנה להבין שאני ממש מאושרת. שטוב לי איתו. הוא מסתדר עם החברים שלי (היו לי חברים. מאוד מאוד.). הוא לא מאויים מזה שהיה לי סקס עם כל מי שאנחנו רואים סביבנו וגם עם אלו שלא. הוא לא מצפה שאני אבשל לו, אנקה לו, אכבס לו. הוא לא מנסה לשנות אותי, לאלף אותי לביית אותי. הוא לא מנסה למכור אותי. הוא לא מנסה להרוויח שום דבר על חשבוני. הוא חם ואוהב. זה אמנם מחשיד. אבל זה היה קונסיסטנטי. בסוף הוא גם הסכים שנכניס שני גורי חתולים הביתה. העברתי את מוט ההילוכים לפארקינג, משכתי את הארם-ברקס ונשענתי לאחור. "הגענו" אמרתי לעצמי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: