| |
טומי הולכת לתומה
|
| 3/2007
 חתרנות
אולי בהמשך לפוסט המלחמה בשמנים של מקס הזועם אני רוצה להוסיף מימד אישי.
היום מה שהכי בא לי לעשות זה להקדיש את חיי למחלמה בחנויות הבגדים. מלחמת חורמה. והמטרה שלי היא כזו - כמו שאני שמחה כשאני רואה ערבים ברחוב, כי אז אני יודעת שגם אחרים רואים אותם ולא יכולים להתעלם ומתי שהוא יצטרכו להתמודד עם זה ואולי יתחילו לתהות מאין הם צצו ומה הקשר שלהם לחיים שלהם (ואז ייגמר הכיבוש) כך אני רוצה גם לגרום לזה שיותר ויותר שמנים יסתובבו ברחובות לבושים גם הם יפה.
אני רוצה להשמין ולהשמין ולהשמין וללכת לשבת בבגדים מינימליים בפתחי חנויות הכוסיות להבריח לקוחות.
ואם עד עכשיו לא נבהלתם מעודף הערבים והשמנים בפוסט אמשיך בנימה קצת פחות לוחמנית.
היום לכבוד יומולדת של חברה הלכנו להסתובב בעיר ולקנות בגדים. באמת יש פריחה בירושלים, יש הרבה מאוד חנויות עם בגדים מיוחדים, צבעוניים, שונים. אבל חוץ מצדיקה אחת (ואני לא מתכוונת למתאים לי או עונות וכל חנויות האוהלים הללו) באף אחת מהחנויות אין מעל מידה 3. ומידה 3 נראית כמו מידה 0. אבל היום זה היה מעצבן במיוחד. באחת החנויות המוכרת זעמה עלינו מהרגע שנכנסנו ואמרה על כל דבר - זה One size. כשהיא אמרה שכל המכנסיים בחנות הם ואן סייז כבר התמרמרתי ונפלט לי: כדי שכולנו נראה אותו דבר ומי שלא מצליח יסבול?
את לא גבוהה מספיק לא נמוכה מספיק לא רזה מספיק לא שמנה מספיק יש לך צורה קצת אחרת לירכיים, לא תקני אצלנו - זה מה שהחנויות האלה משדרות לי. הם לא רוצים למכור?
מהאופוריה של אתמול נפלתי לחתרנות ולמרמור בלתי ייתואר היום. פתאום אני לא רוצה לרזות, דווקא - למה מי אתם שתגידו לי איך להיראות? מי אתם שתגידו לי שרק בגלל שאני נראית בצורה מסוימת אז אני לא יכולה להתלבש יפה. בחיאת, אתם לא רוצים למכור? ולא תודה, אני לא מעוניינת באוהלים, לא מעוניינת במחוכים, לא מעוניינת.
(אני יודעת שיש הרבה חנויות עם בגדים במידות גדולות, זו לא הנקודה)
הנקודה היא שאני מבואסת מעצמי, כי בשבועיים האחרונים, מאז הפוסט הזה אני באמת באמת משתדלת לרזות. אני הולכת לשומרי משקל, סופרת נקודות, אוכלת בעיקר ירקות, ירדתי כבר ארבעה קילו ואתמול קיבלתי מחברה המון מכנסיים במידה 42 שחלקם כבר עולים עליי, זו האופורייה.
אז אני יכולה לספר לעצמי סיפורים, אני יכולה לומר שזה בשביל הבריאות, שזה בשביל עצמי, שלא נוח לי וכו'. והכול נכון. אבל האמת האמת האמת היא שאני פשוט גם רוצה להיכנס לחנויות האלה ולקנות כל מה שבא לי, שהכול יהיה יפה עליי. אני רוצה להיות כוסית. ואני מרגישה מה זה טוב עם ההרזייה הזו, באמת. אני לא רוצה לבלוס, אני לא רוצה לשבור, אני ממש לקוחה מצטיינת של שומרי משקל.
אז אני בקונפליקט פה. יצר המרדנות שלי התעורר היום לחיים ביתר שאת, אבל אני ממשיכה לרזות, אני ממשיכה לחלום על האידאל. אבל זה רע, זה באמת רע, כי אני נכנעת, ולא יכולה לנהל מערכת מלחמה באפלייה נגד שמנים כשאני נכנעת.
וכשארזה מספיק אלך לכל החנויות האלה וכבר לא אתמרמר שאין להם מעל מידה 40 במקרה הטוב במכנסיים ושהם לא מתחשבים בחזה גדול או קטן מדי, כשאני אהיה מושלמת זה כבר לא יעניין אותי.
כוסאחתו
חג שמח.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa