|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מגילויי היום הזה
ישבתי על השביל.
למה? למה על השביל? למה בשמש?
ככה, קצת סאדו מזוכיסטית, מסתכלת למקור בעיניים והוא בי. מסתכלים, מסתכלים. ובסוף הוא צועק: את מחפשת בי תשובות, אבל את לא מקשיבה. איך תמצאי?
אז מה הוא המקור שלך, אם כך?
אין לי מקור. כוס תה שחור חם וחזק עם קוביית סוכר בין השיניים או חומוס בעיר העתיקה. זה מקור וזה מקור. לא שם לא פה. לפעמים בלילה אני בכלל חולמת בספרדית, וברוסית מעולם לא חלמתי.
חסרת מקורות? איך זה יכול להיות?
העיר!
העיר?
העיר. מוסקבה, ירושלים, בירות, פריז, דמשק, ברלין, מדריד. שכונה. בניינים, בירה על הברזלים, סמטאות, זבל ברחובות. זה המקור שלי.
ובטבע?
בטבע אני הולכת לאיבוד. לא זוכרת מה המקור שלי וטוענת שאין לי מקור ומעולם לא היה. להתעורר לקול האוטובוסים. כן! כך אני רוצה, אם יהיה שקט, אולי אשמע את התשובות. יחי הרעש!
עין (מעין) - מה לי ולה?
מכירות זו בזו או רק אני מכירה בה לא טובלת את הראש לא שותה רק שוהה קצת מערכת יחסים קרירה מערכת יחסים של כבוד הדדי ואולי רק כבוד שלי אליה אני לא מילדיה. יונת ואיקי, תודה.
| |
יונת אומרת. אני עושה.
יונת כתבה מקסים וביקשה ממני גם. אכתוב פחות מקסים אבל אמלא את בקשתה.
המילה הכי אהובה עליי - למרות ש (לא תקני בעברית, לפחות לא אושר על ידי האקדמיה אבל מתברר שזו המילה שאני אומרת הכי הרבה, אני באמת גם אוהבת אותה)
המילה הכי שנואה עליי - העצמה
מה מדליק אותך מבחינה יצירתית, רוחנית, או רגשית? ראש פתוח, מחשבה נקייה כמה שיותר מסטריאוטיפים, פרובוקטיביות, יצירתיות, הבנה, קבלה.
מה דוחה אותך? התנשאות, דברנות, מבטים רעים, פשפשים
מה הקללה האהובה עליך? פיזדה ס אושמי (כוס עם אזניים) או ז'ופה ס רוצ'קוי (תחת עם ידית)
מה הצליל האהוב עליך בעולם - פסנתר וויולה.
מה הרעש השנוא עליך? אזעקות באמצע הלילה.
באיזה מקצוע היית רוצה לעבוד (חוץ מאשר במה שאת/ה עובד בו היום)? – ביבליותרפיה...  , עריכה לשונית, פרופסורית סקסית מפוזרת עם שיער שיבה לפני הזמן וסיגריית מנטול ארוכה. או אותה גרסה של פסיכולוגית.
באיזה מקצוע לא היית רוצה לעסוק בשום פנים ואופן? – מנהלת לשכה של מישהו.
אם גן עדן קיים, מה היית רוצה לשמוע את אלוהים אומר לך כשתיכנסי דרך שערי השמים? הבירה מצד ימין, היין מצד שמאל, ויש מבחר של גבינות מסריחות מולך, בלי נקודות.
ואני מזמינה את:
מקס הזועם - כי הוא מקס והוא זועם
פרלין נציגתנו מחוץ לישרא - כי יש לה מה לומר לעולם
ניקול - כי היא צריכה לפתוח בלו כבר וזה אחלה פוסט ראשון
ספוטניק - כי הגיע הזמן שידבר על כל מיני דברים.
דנג'ה - בגלל הגורל האכזר המשותף.
| |
מישהו לא עייף?
אלא אם כן מקס המקליד במרץ מהחדר הסמוך כותב עכשיו פוסט על היום, אני הראשונה. שולתת.
החלטתי לקבל עצה. העצה הייתה לא לחכות לעיבוד הדברים אלא פשוט לעבד אותם פה, ככה, אונליין. אז נכנסתי הביתה, מקס אמר לי מה את בסרטים? ואני הלכתי לעבד במעבד.
מה ייצא?
פגשתי היום 4 אנשים מדהימים ועוד שני אנשונים קטנים מדהימים לא פחות, אין ספור חתולים, אין ספור זבובים, עכביש ושתי עיזות פזיזות. חזרתי עייפה, קצת מותשת רגשית. שוב לא הצלחתי לצאת מעצמי, שוב הייתי קצת קונכיה.
היה מגניב, מגניב, מגניב.
ועכשיו קצת אין לי מילים, בדרך הביתה כבר נמלאתי עצב. תחושה של פספוס, תמיד יש לי תחושה של פספוס, תמיד אין מיצוי. תמיד אני יוצאת בתחושה שהתעסקתי יותר מדי בעצמי מאשר במסביב, ואז אני ממשיכה להתעסק בעצמי עוד קצת. רו-מי-נ-ציה במיטבה. אולי נלך לישון עכשיו? זה יהיה קטע. ללכת לישון בתשע ביום שישי. אני לא רוצה לישון, הוא אומר.
אין לי מה לכתוב. אז תעשי זרם התודעה הוא אומר. על מה את כותבת בכלל? על היום. על מה.
אני תמיד מרגישה שאני משדרת תחושה של אי נוחות, אני לחוצה ומלחיצה, ואז אני מתעסקת בזה, נהיית קרה, רחוקה, צינית. לא מתקרבת כשרוצה. טוב נו. היה באמת מגניב, ובאמת אין לי מילים אולי עדיף לישון. לא לעבד, סתם לישון. הכול צריך לעבד?
אתם מקסימים, רק שתדעו.
איזה כיף שפתחתי בלוג.
ואגב, הפוסט הראשון היה בשניים ביולי 2006, הרבה לפני שחשבנו שהוא היה.
לילה טוב חברים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa