ואז, out of the blue, היא הרימה את החולצה וחשפה את החזיה.
ואני מיד לאחריה.
ורק הנסיכה מבקינגהם , אפעס, התמהמה במקצת, והרימה גם היא לאחר קריאת זרוז מצידנו.
בלי להצטנע, שלי הכי שווה...
זה היה בשיאו של הסיבוב השני במשחק באולינג סוער (שדווקא אני, הטירונית בין השלוש, הצלחתי להוריד 2 סטרייקים!!) בו הטלנו את הכדורים, פגענו, החטאנו, זחלנו , צרחנו, התאכזבנו, קיללנו (כמו פועלים בשוק, כל אחת עם אוצר המילים הפרטי שלה), קיפצנו, ונהננו מזרימת האדרנלין בגוף שהלכה וגברה ככל שהמשחק התלהט לו.
וכך שבתוך ההשתוללות ופריקת העול הכמעט מוחלטת שחשנו , הרמת החולצות התקבלה בטבעיות די גמורה...
אפשר כמובן להאשים את קוקטייל הבוקר המענג שמגישים בגיליס (מימוזה לי, קיר רויאל לשאר הגברות שאחת מהן, שהצטרפה לארוחת הבוקר, עברה בקלילות מהעולם הווירטואלי לממשי), ואפשר להאשים את רוח השטות שנפלה עלינו מתוך שחרור מוחלט , בעצם אי היותם של אף אחד מהאנשים הקושרים אותנו לחיינו הרגילים, וכמו ילדים קטנים שיוצאים פתאום לחופש הגדול , כך הרשאנו לעצמנו להתפרע ולהשתחרר.
ובסוף היום הארוך והמהנה גיליתי ש
נווה צדק היא פנינה קרובה שסוף סוף יהיה לי את הזמן לאבד את עצמי ברחובותיה.
המוכרות של "סיגל דקל" צריכות שבוע חופש לאחר הביקור שלנו בחנות.
בפעם הראשונה בחיי יש לי בגד (ז'קט מנצחים) של מעצבת נחשבת (סיגל דקל) שבמחיר סוף עונה היא יכולה להפוך למשהו בר אפשרות גם עבור אנשים פשוטים כמוני.
חיבור בין אנשים הוא משהו פילאי וקסום ללא שום אפשרות להסביר או להגדיר אותו.
אפשר להגיע לפגישה במצב רוח עגמומי ונמוך להפליא, ולהתרומם ממנו רק מעצם השהייה עם אנשים שקירבתם מחבקת ועוטפת.
ולאחר שנים, אני יכולה שוב, להיות חלק ממשולש נשי ולהינות ללא חשש שחוטים המחברים שתיים מהצלעות במשולש דוחות אותי ממנו.
ורק בגלל המסקנה האחרונה, יום האתמול היה הרבה יותר מעוד יום מענג עבורי