זאת שוב היא, האשמה. זה ברור.

מה בסך הכל ביקשתי ממנה?

לבוא איתי לחנות ולשמוע את חוות דעתה על מה שניסיתי לפני מספר ימים.

אבל לא.

היא חייבת לעשות את זה עד הסוף.

התחילה לפני מספר חודשים, בשיער שלי.

תספורת קוצים, בלונדה , you name it.

עברה לעיניים.

מסקרה. צלליות (בקרוב, מאוד בקרוב , כשהחתולה תתפנה מהלו"ז עמוס הפגישות והריקודים שלה ).

ונשארה בעינים.

וכך, בלי שום תכנון יצאתי משם עוד היום כשמשקפיים חדשים, בעיצוב חדשני, צעיר ואף שובב (וכפי שלחשה לי: ממש כוּסית...) מונחים על אפי.

והפעם המשקפיים בולטים וברורים.

הן בצורה והן בצבע.

א ד ו ם.

מישהו חשב אחרת?

(אני. כמעט התעלפתי כשהיא באה עם המסגרת הזאת, אבל די מהר הרגשתי שהיא פשוט נולדה שם עבורי...)

ואני קצת חוששת מהפגישה הבאה שלנו.

מעבר לחשש על מה היא מתכוונת להתלבש אצלי עכשיו, מתברר שכוס קפה איתה יכולה להיות יקרה מהמתוכנן...