לקראת הסוף, כשישבנו על כוס תה הצמחים האחרונה מכוסות התה הלא מעטות ששתיתי ביומיים האלה (ואני הרי בכלל אדם של קפה, חזק, שחור וריחני ), לבושות בחלוקי הרחצה הלבנים שאיתם נוהגים להסתובב ברחבי האחוזה (AKA "יערות הכרמל"), ומנסות למשוך את עוד ועוד,  שאלה דרלינג:

תגידו, גם הפנים שלי נראים כמו הפנים שלכן?

חלקות, כמו מגוהצות, בוהקות , שלוות ועם חיוך קצת טפשי מונח  עליהן?

כן, הנהנו החתולה ואני במרץ.

בדיוק כך.

בדיוק.

סביר להניח שהיינו שיכורות מעט אתמול בערב, לאחר כוס היין (וקצת) שכל אחת שתתה, דבר שפשוט התבקש בארוחת הגורמה של הערב, שהיתה חלק קטן מאוכל הגורמה שהם מגישים שם לאורך היום כולו (וטליק, אם אתה רוצה לדעת, ואתה הרי רוצה אז ככה: דרלינג לקחה סטיק פילה, החתולה דג לברק ואני לקחתי אנטרקוט) כי אחרת אי אפשר להסביר את הערב ההזוי/מוטרף במקצת אותו העברנו בתוככי הסוויטה החביבה אליה שודרגנו עקב קיסמה האישי של דרלניג (וגם קישרי עבודה מסויימים שיש לה עם המקום והשיגו לנו מחיר מ-ד-ה-י-ם, מתנות ופינוקים קטנים).

זה לא רק הצחוק הסוחף, הבלתי נשלט והשטותי מכל מילה ופסיק שאמרו אנשי "משחק מכור" אלא המשיך בערב שנושאו היה : "דבר נוסף שלא ידעתם עלי עד עכשיו, וגם היה עדיף שלא הייתם יודעים אותו בכלל" ולקח אותנו, תוך המשך צחוק בלתי פוסק עד דמעות וכאב בטן לפעמים,  למחוזות עלומים ונסתרים אצל כל אחת מאיתנו  שהשתיקה יפה להם.

והערב הסתיים בנסיון לתמונה קבוצתית של "שלוש במיטה אחת" לאחר שהחתולה פתאום התחרטה על בחירתה הנמהרת משהו לישון לבד על הספה ורצתה פתאום להסתופף בחברתנו הנעימה במיטת הקינג סייז שהאחוזה מספקת לאורחיה המשלמים במיטב כספם על כך.

בסופו של דבר, ולאחר נסיונות לא מעטים לכוון את המצלמה לצילום מרחוק , כשדרלינג מזנקת שוב ושוב לתוך זרועותנו המושטות, הצלחנו לתעד גם רגע היסטרי זה ולאחריו נפלנו שדודות לתוך שינה עמוקה שנשאה אותנו עד לבוקר המחרת.

והיום הזה היה קשה ומעייף בדיוק כמו יום האתמול שנע בין החלטות שנידרשנו לקבל בכל שעה מה לעשות ממגוון הדברים ואפשרויות שיש במקום ההוא , והבחירות שעשינו השאירו אותנו בתחושה שאולי בכל זאת אנחנו מפספסות משהו...

ובין לבין

אכלנו (מצויין, מעולה, מענג, מדאים, מטריף, משגע, מה שאתם רוצים).

דיברנו.

שתקנו.

קראנו.

עשינו כושר (הליכון אתמול והיום וגם שיעור עיצוב - צריך לקזז את עניין האוכל, לא כן? )

שחינו בברכה.

טיפולים (עיסוי רקמות עמוק שבשלב מסויים חישבתי שזה פירוק הרקמות שלי. אחת אחת עד הסוף המוחלט...)

הסתלבטנו.

שוב דיברנו.

צחקנו.

דיברנו.

הסתלבטנו.

וסיימנו את היומיים עם קירצוף הדדי והתזת מים בחאמאם התורכי של האחוזה.

וכך , אדומות,מלאות,  מבושלות, מקורצפות, נקיות ושלוות עד שאנטי מוחלט כמעט, יצאנו בסופו של דבר משערי האחוזה הסתכלנו אחורה ונפנפנו לשלום.

עוד נשוב.

לפעמים נסיעה מסוג כזה, לנופש או בכלל, מביאה לתחושה ורצון לחנוק את השותפים או לפחות לא לראותם לעולם.

אני יודעת שאני רק רציתי לחבק אותן כל הזמן...

אה, והכותרת שלמעלה היא פשוט רשימת הקינוחים שנתן לנו המלצר החמוד בארוחת הערב כשראה עד כמה קשה לנו ההחלטה (שוב!) מה לקחת ועל מה לוותר.

אז לקחנו הכל...