| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 10/2008
מעבר
התעוררתי מהמבול הבוקר והצלחתי להתאפק ולא לרוץ החוצה יחפה לגשם. אני מתבגרת וזה מבאס ואף מפחיד איימים.
לאחרונה
אני שוב משחקת עם הרעיון של דוקטורט. יש איזה תוכנית ספציפית שאני קורצת
אליה כבר זו הפעם השניה והיא עדיין לא קורצת אליי בחזרה. כניראה שגם היא,
כמו הבנזוג, לא תגיעה רק מזה שאני מטיילת בין המסך לשירותים ובחזרה (ואני
חשבתי שהמחשב אוהב אותי יותר מהטלויזיה).
בסופו של דבר השאירו לי
את באפי אנג'ל עד מחר (ובלי שאני אבקש) מה שכמובן מיד גרם לי לראות עוד
המוני פרקים (אנג'ל). עכשיו שסיימתי את הפרק הראשון של העונה החמישית אני
יכולה לומר בודאות שלא ראיתי אותה. איזה מוזר שלא זכרתי את זה?
בחזרה
לגשם... מה שכן עשיתי זה מיד להתחבר למחשב ולהתחיל את יום העבודה שלי
לפנות בוקר. חולני. אני יודעת. אני לא מצליחה לעשות שום דבר פורה לאחרונה.
או שאני עובדת או שאני רואה אינסוף דוידים. אה, ואני גם מחליפה לקים
(בגווני כחול עשירים, מסתבר ובאמת לא ידעתי את זה, שיש לי 3 גווני
תכלת/כחול). בכולופן התחברתי להר ואז שמתי לי את הפסקול של nightmare
וחשבתי סחלב (אבל לא הכנתי) והרגיש נורא חורף וכיף. זה התחבר יופי עם מסע הקניות
הוירטואלי שלי אתמול (וכשאני אומרת ויטרואלי אני לא מתכוונת אונליין, אני
מתכוונת שעדיין לא קניתי). לא, אני לא מתכוונת להזמין את זה לישראל, אני
מתכוונת לשלוח את זה לגיסי. דהה
אתמול (או לפני יומיים, כל החגים
האלה שיבשו לי לגמרי את התפיסה הממילא רופפת מידי שלי לזמן ולימות השבוע)
החלטתי לבדוק באיזה רכב נהג היידר כשהוא הצליח להרוג את עצמו (כי אני תמיד
מתמקדת בדברים החשובים באמת). את התשובה מצאתי באתר ניאו נאצי על קונספירציות יהודיות. זה היה ממש מוזר. מאז, כבר הכריזו שהוא גם היה שתוי. מזל שאני לא נוהגת שתויה, כי לעבירות התנועה שלו (142 בכביש של 70) אני מגיעה בקלילות ואין לי שום תוכניות למות בקרוב. אה, Phaeton, אם זה מעניין מישהו חוץ ממני.
בשבת החלפתי מצעים ושמתי מצעים של קיץ. חשבתי לי - אולי לשים מצעים יותר חורפיים או סדין חשמלי מתחת למצעים כי כבר מתקרר - ואז נזכרתי בכמה חם היום ופשוט ויתרתי. ואז בלילה כמובן קפאתי. וגם הכשכוש לא ישן איתי בחדר וזה הטריד אותי כך שלא הצלחתי לישון. הבוקר
במסגרת הנה התחיל חורף מיד (טוב נו, שעתיים אחרי שקמתי, אבל מי סופר?)
עשיתי מרק. בצהרים כשהייתי אמורה לאכול אותו איכשהו הוא לא הריח לי נכון
ונורא לא בא לי עליו. הצלחתי לגרום לעצמי לשים אותו במקרר לפני חצי שעה
ולא לזרוק הכל, אבל אני בספק שאצליח לאכול ממנו. אחה"צ הייתי אמורה לנסוע לאייקון
(איזה מוזר זה שאני צריכה לנסוע ולא ללכת לאייקון). ואז, אחרי שכבר
התקשרתי למתושלח לנסות לקבוע איתה, לא מצאתי כוחות ללכת (כן כן, לנסוע).
ושני ההיפוכים האלה מייצגים היטב את הקפאון והיציבות בחיי. אני יודעת
שלכאורה קיפאון אמור להיות לפחות יציב. אז אני מצליחה קיפאון הפכפך. אני
מוכשרת. לפחות לא הלכתי והוצאתי הרבה יותר מידי כסף באייקון (כי המטרה
היתה ביקור בדוכנים). אולי הצלחתי לעצור את שיטפון הקניות שלי. אולי. אולי
זו רק אצבע שמנסה לעצור את הסכר המתמוטט (הדימוי הזה לא ממש עובד כי הסכר
כבר התמוטט, אבל אין לי דימוי יצירתי אחר בשעה כזו, מסתבר).
היום
אפילו הצלחתי לאבד את התיאבון שלי, וזה אירוע מאד מאד נדיר. לא, זה לא גרם
לי לא לאכול חלילה. בואו לא נסחף עם זה. כשעוד חשבתי שאני כן הולכת
לאייקון החלטתי לאכול משהו לפני כדי לא לאכול סתם שטויות באיזור והכנתי לי
ארוחה חלופית למרק.
במסגרת תוכניתנו "אני לא עושה כלום וגם לא
יודעת מה אני רוצה מעצמי" יש לי מחר שיעור פיסול שמאד ציפיתי לו עד לפני
מספר שעות ועכשיו פתאום אני לא בטוחה שאני רוצה ללכת. יש לי גם תחושה
(ואין לי שום מושג על מה אני מבססת אותה) שאני אהיה מאד עייפה מחר. ולא,
זה שאני ערה עכשיו לא יגרום לי להזיז את השעון וללכת מחר מאוחר יותר. אני
למעשה גם לא ממש יכולה כי כבר קבעתי עם הנפש ללכת אחרי ההר לקנות מתנת
חנוכת בית למישהו.
מצד אחד אני מרגישה לא סוציאלית בעליל. מצד שני
אני כל הזמן פוגשת חברות ואנשים ומדברת וקובעת ויוצאת ואוכלת ורואה ומארחת
וקונה ומטיילת ומדברת עוד.
אולי זה עונת המעבר ואולי זה שלמרות המעבר אני לא באמת מרגישה שינוי ואני קצת על סף לוותר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
