| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 10/2008
צלם צלם עושים פה חיים
היום היה אמור להיות יום טוב. למעשה זה התחיל מאתמול כשעבדתי מהבית וקפצתי
לקנות לי ג'ינס חדש (וקניתי בעשרים דקות שני זוגות מכנסיים ושני סריגים,
הידד לחורף). וכן, גם ההתכתבות איתה שהעיבה על היומיים האלה התחילה אתמול.
היום מלובשה בג'ינס חדש ומחמיא ובסריג חדש ומחמיא לא פחות שמתי פעמיי להר.
קיבלתי המוני מחמאות. התחלתי לעבוד על המערכת החדשה והפכתי (כהרגלי)
למשתמש האמיתי הראשון שלה. הרבה אנשי פיתוח מרוצים מצאתי היום ששמחו שאני
מנסה את הכלי שלהם ושזו דווקא אני. מאד מחמיא. מאד מאד כיף. ואז בצהרים,
בספונטניות לחלוטין בלתי צפויה ברגע של חוסר מחשבה שאלתי את הפולנייה מה
עושים לצהרים (כי ממילא עמדנו ודיברנו) והיא מיד הציעה מסעדה ויצאנו
לצהריים ציוותי. זה מאורע שאין לזלזל בו. לא יצאנו לצהרים ביחד ברמת הצוות
כבר מעל שנתיים ובתצורת הצוות הנוכחית מעולם. ואפילו זה היה צהרים ממש
נעים. אם רק לא היתה לי מחכה הטיוטא של התשובה שלי במייל שהתבשלתי בה רוב
היום...
ואז שלחתי.
מההר נתתי טרמפ לחדש הבלתי מובן שלנו (שהופך לחבר ולמובן) ונסעתי לים.
פשוט לא יכולתי יותר. התיישבתי על ספסל מול הים, נשמתי אותו עמוק לכמה
דקות והתקשרתי אליו. ניסיתי להסביר את מה שכל ההתכתבות הזו עושה לי וכמה
ניסיתי להצליח לבד וכמה רציתי אחרת. כבר בתחילת השיחה חלצתי נעליים
וקיפלתי ג'ינס חדש וצעדתי לי אל החול והמים. המים לא היו נורא קרים וים
תמיד עושה לי טוב. הלכתי עד סוף החוף איתו בטלפון ובחזרה וקצת מעבר, שם
החליט ללוות אותי בליווי לא צמוד מידי האיש שבשלב שהוא ביקש ממני אש עוד
סתם עניתי לו לא. אז הוא נשאר איתי בטלפון עד שחזרתי לספסל ולאור. התקשר
אליה וחזר שוב אליי ובאמת חשב שלא צריך לומר תודה. אני חושבת שזה היה השלב
של היומיים סיר לחץ האלה שבו התחלתי לבכות. נשארתי על הספסל לבד מול הים
שלי עוד לא מעט. איכה עברתי כה רחוק ממך ים שלי? אני לא יודעת אם זה שני
הסוטים או הסטוקר או מה, אבל מיד אחרי הים החלטתי לנסות לקנות פרחים
(מאוחר מידי) ומשם הנסיך כבר הוביל אותי לבד לשינקין. בשורצקי קיבלתי
חיבוק ונשיקה מהקופאית הקבועה שלי והרגשתי בבית (וגם מצאתי מגוון תה
באריזות קטנות ושתי דלעות ערמונים וניסו להזמין בשבילי דלעות לא ענקיות
להלווין, קבעתי לעבור שוב בחמישי). בשלב הזה כבר הבנתי שאפילו הים שלי
(כשאני כבר יודעת שמחכה לי עוד מייל ממנה) לא מספיק לי והמשכתי ל-4שף...
אבל חניתי כבר יותר קרוב לcook store וזה לא יפה לקפח כשאני במצברוח לקניות.
אצל האופים קניתי סכין ולא מצאתי כלום להלווין (כן, רעיונות לתחפושות
יתקבלו בשמחה). 4שף לעומת זאת לא אכזבו, וכך במקום לקנות קצת צבע מאכל
כתום ואולי תבנית עוגיות בצורת רוח, מצאתי את עצמי עושה קנייה בכמעט 300
ש"ח. אבל קנייה משובחה. באמת!!
עכשיו אחרי המייל הנוסף שלה ושיחת טלפון ארוכה איתה ואז אחת איתו והרבה
יותר מידי סיגריות (שלי נגמרו כבר אתמול והיום סיימתי את הקופסה של
האורחים), ארבעה דואלים משחקיים, מתכון ל-royal icing
(הציפוי הצבעוני הזה של העוגיות שמציירים איתו, קצת כמו בצק סוכר של
העוגות) וטיול בטפטוף קל עם הכשכוש החלטתי להנציח את היומיים האלה. מתיש.
אני חושבת שמכאן אמור להיות יותר טוב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
