לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור
כינוי:  פּט

מין: נקבה

Google: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

3/2009

כשיש אקדח במערכה הראשונה ברור שמישהו ירה בו במערכה האחרונה


וכשיש רצח (בד"כ אכזרי) של חיה (בד"כ כלב)? אני לא בטוחה מה העתיד הידוע מראש (אם יש כזה) של הטריק הספרותי הזה, אבל נזכרתי בעקבות הפוסט הזה של הקוראת במגוון ספרים של סופרים ישראלים שמתחילים ככה.



זהירות ספויילרים מכאן
ראשון כמובן מי שנחשב חלק מהקאנון העברי "זכרון דברים" של יעקב שבתאי פותח ב"ריצוץ גולגלתו" של כלב שחור. אם אני זוכרת נכון היה לו שם. אני לא מאמינה שאני זוכרת את המינוח שהוא השתמש בו. לא קראתי מעבר לרצח.

אה, ויעל הדיה לא הרגה את הכלב (הגיבור שלה) מיד, רק הבהירה מה גורלו. בזכות זה הצלחתי לחצות את הסיפור (הלא כל כך) קצר הראשון ב"שלושה סיפורי אהבה", אבל נראה שלעולם לא אקרא את שאר הסיפורים (וודאי שלא ספר אחר שלה).
סוף הספויילרים




ואני רוצה לצאת נגדם. אני לא מבינה למה צריך להתעלל בבעלי חיים (אפילו אם דמיוניים) כדי לעורר אצלי רגש. אני לא בטוחה אם זו מטרה אחידה ומה הרגש הייעודי - האם זה זעזוע, או אמפייה לחיה ולבעלים שלה, או שנאה לרוצח או כל דבר אחר. המטרה אגב מבוזבזת עליי לחלוטין, הם מצליחים לגרום לי לסגור את הספר (ולרוב לא לנסות אפילו לחזור אליו שוב). הם מצליחים גם לעורר בי דמעות. אני כל כך מרחמת על החיה האומללה שרצחו רק כדי להזיז אצלי משהו. למה זה מגיע לה? רק הגו אותה וכבר התאכזרו אליה. ואני גם לא קוראת את הספרים האלה. אני נגדם. ואני לא רוצה לקרוא בם.
הייתי רוצה שהסופרים "שלי" כלומר אלה שאני מוצאת את הזמן והמקום לקרוא (ובד"כ לפני כן לקנות ולשלם להם תמלוגים) יעבדו קשה יותר כדי לעורר בי רגשות. יכתבו. ישקיעו. ולא ישתמשו בטריקים זולים.
זה כמו שהייתי רוצה יותר מנר קטן על השולחן כדי לקרוא לאוירה במסדה רומנטית או אינטימית.

אני לא בטוחה למה דווקא זה כל כך מציק לי ולמה דווקא עכשיו. אולי זה כי מאז כמעט ולא נגעתי בספר ("אמיתי"). או אולי קארבר שהתחלתי לקרוא אתמול כשהבנתי את התירוץ הראשון שלי. קארבר הנפלא שמעורר כל כך הרבה מחשבה ורגש מפעולות פשוטות ומאנדרסטייטמנטים קטנים.

אני חושבת שזו בעיקר הראייה שלי של הכתיבה הזו כטריק זול. לא אוהבת טריקים זולים. אם אתם רוצים לשבות אותי ולהמנע מ-SOD תאלצו לדעת לכתוב היטב ואם לא, אני לא הקהל שלכם.
נכתב על ידי פּט , 13/3/2009 01:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , האופטימיים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפּט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פּט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)