| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הוסף מסר | 4/2009
פריצה וזכרונות נוסטלגיים כמעט
אני חולקת פה את הקומה עם שכן יחיד. לפני דקות ספורות גיליתי שפרצו לו היום לדירה. אני לא לגמרי בטוחה איך אני מרגישה כלפי זה. כלומר, זה קצת מלחיץ ומאד לא נעים, אבל אני לא בטוחה שמשהו מעבר לכך. גם השכנה שמתחתיו טוענת שפרצו לה מספר פעמים, אבל היא קצת (טוב נו, המון, אבל מי סופר) לא לגמרי שפויה או אמינה בעיני. אצלו אין ספק שזה אמיתי (אפילו זכיתי לסיבוב לראות את מה ואיך השאירו אצלו).
האמת שאני מרגישה (הרגשתי?) פה מאד בטוחה. אין שעה שבה אני לא יוצאת עם הכשכוש, בהחלט גם בשעות חריגות מאד ואני משאירה (כהרגלי) הכל פתוח. כן, ברור שהחלטתי את ההחלטה הבוגרת להפסיק עם זה (עם הפתוח, טיולי כשכוש הם קדושים), השאלה היא כמה זמן (אם בכלל) היא תחזיק מים.
כל זה הזכיר לי שכשאך עברתי לעירי אהובתי (כשהיא אפילו עוד לא היתה אהובה עליי) פרצו לנו לדירה. היה לי אז שותף שהיה חבר עוד מהצפון והוא הגיע לדירה הפרוצה לפניי... וכך הגעתי הביתה וחיכה לי דף נייר גדול וצהוב, מקופל ומהודק אל הדלת. על הדף הוא כתב לי "לנשום עמוק ואז לפתוח ולקרוא". במכתב עצמו הוא סיפר שפרצו לנו ולשכנים ליד, שלא נראה לו שמשהו חסר, שהמשטרה תגיע רק מחר ושהוא במשחק כדורסל. כן, הוא היה אחד האנשים מהפחות נוטים להתרגש שהכרתי. חיפשו אצלנו כסף (כנראה), כך שלא רק שהפכו את כל המגירות ורוקנו מדפים, אלא גם קרעו את כל הניירות המסודרים שבהם עטפתי בעמל רב את הארון העתיק. בפועל גנבו לי שני שעונים (וידעו מה לבחור מאוסף השעונים שהיה לי אז), ולא לקחו המון דברים שנראו לי נורא טבעיים לגניבה (כמו פנקסי צ'קים).
בסופו של דבר, אגב, השכנה ואני הצקנו מספיק למשטרה שזיהוי פלילי הגיעו אלינו באותו הלילה, ולמזלנו עברו אצלם לפנינו, כך שהיה הרבה פחות לנקות אחריהם. הפורץ/ים כמובן מעולם לא נתפס/ו. החלק הכי קשה בפריצה הוא חילול הפרטיות. מצד שני אני לא אהפוך עכשיו לפארנואידית ואנעל הכל כל הזמן רק למען הסיכוי שמישהו יחליט שביתי מבצרי אינו מבצר הוא. אני תוהה כמה כוח הרתעה יש לכשכוש (שנובח בעוז על זרים, בעיקר מעבר לדלת); וגם איפה היתה שכנתי החטטנית שמאזינה לי ברמות דיווח של "התקלחת X דקות אתמול בבוקר" עד שהיא סופסוף יכלה להיות שימושית.
טוב אני הולכת לישון ועכשיו כשלא ארדם אולי אאלץ להבין שזה עשה לי קצת יותר ממה שאני מוכנה להודות
לילה טוב
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
