| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הוסף מסר | 4/2009
לא יכול לישון עכשיו
אני אדם של לילה. תמיד הייתי.
עם השנים למדתי לקום בבוקר, אבל ללימוד הזה לא תמיד מתלווה ההגיון הבריא שצריך ללכת לישון בשעה סבירה...
אז אחרי שבשבוע שעבר לא ישנתי שלושה לילות כי דיברתי בטלפון (וקצת יותר מזה) עד אחרי ארבע ולילה אחד סתם סיימתי עונה של the wire בשעות חריגות בעליל, קשה לי לחזור לשעות סבירות.
על דלתי רשומים השמות של כולנו (רעבה, כשכוש ויורז טרולי) באותיות עם מגנט. חברים טובים שבאים לבקר תמיד בונים צירופים חדשים של שמות. אני האמת אוהבת את זה. הערב ביקר אצלי שכני הצעיר. הוא ישב פה עד 00.30 ואז הלך "כי את צריכה לקום מחר מוקדם" [יה רייט]. בשלב הזה נתקעתי איזה שעה ומשהו לקרוא את הגמד שאני קוראת כולו לאחור ומאד נהנת. בצער, נפרדתי כדי לצאת לטיול לילה עם הכשכוש וגיליתי שהוא סידר לי מחדש את השמות (שציפור בילגן בחמישי). מצחיק. וכן, הנה אני שוב כאן במקום במיטה.
אחריי לבד באמת ארוך ומרשים שלא ניסיתי לטפל בו כלל, הם (כרגיל) באו לי ברצף, כמו שאפשר אולי היה להבין מכמות הלילות שהפסדתי. אחד שהשתבש, אחד שחזר והיה טעות/שיבוש כבר בסיבוב הקודם ואחד שאמר עלי היום "את חמוד" והצחיק אותי ואז בבית (כי זה התחיל ביום לשם שינוי) הוא דיבר איתי במסנג'ר עם תמונה ותוך שנייה היה לי ברור שלא. אני עדיין מופתעת מעצמי. אני חושבת שאני האדם הכי לא אכפתי מחיצוניות שאני מכירה. באמת. ברמות מפחידות. בעז בנה סביבי תיאוריה שלמה של "למה פט יוצאת עם מכוערים" עוד בימי התיכון העליזים. וזה לא שהוא דוחה במיוחד. הוא פשוט לא. זה תפס אותי לא מוכנה.
ואולי זה בכלל שלמחרת הלילה (כשההוא הלך, מה שהיה לי עצוב, אבל גם הקלה, כי כל המפגש היה לי
too overwhelming והוא לא הבין אפילו שאמרתי לו את זה), בכולופן למחרת בבוקר,
התעוררתי עם הריח שלו עליי. פשטתי את הפיג'מה ופתאום הכתף שלי (שבכלל לא
היתה חשופה בלילה) הריחה כמוהו, וזה היה לי נפלא והזכיר לי את החיבוק
המדהים שקיבלתי לפני שהוא הלך ועשה לי געגוע.
אני חושבת שיש יש לי נכות חברתית אינטרנטית. אני [אלופה ביחסים וחברויות באופן כללי]
לא יודעת להתחיל ככה מערכות יחסים. אני לא בטוחה למה אני לא מצליחה פשוט
להבין ולהפנים וליישם. אולי כי אלה שמצליחים לסלוח לי על ההתחלה שלי,
הופכים לאנשים שאני כל כך אוהבת.
מחר (ומחרתיים) יש הפסקת מים בהרצליה (ואני צריכה להיות בהר). קיבלתי היום מייל שמתריע על ההפסקה הצפויה ומבשר שהזמינו לנו מים מינרלים. אני דווקא יותר מוטרדת מהצד ההפוך. אני זוכרת איך כשעבדתי באוניברסיטה ועובדי המנהלה שבתו חלקית וניסו לשבור אותנו ולהפריע לנו לעבודה כלום לא שבר אותנו - מעליות (6 קומות כמו 7 ברגל, לא נורא), חשמל (אני אשב לא לבד בחושך ואתמיד) וכו'... ואז הם נעלו את השירותים. הבניין התרוקן תוך שעתיים מקסימום. חוויות בקצב השינה וכתיבה שלי לאחרונה, כבר מחר.
הגענו לחלק האופטימי של היום:
היום הגיעה הודעה מהדואר שהגיעה (סופסוף ובאיחור לא אופנתי כלל) חבילת היומולדת שלי מהרחוקה... ואני הרי יודעת שיש בה את החלק האחרון שחסר לפרויקט ההוא (זוכרים?!). אז אולי אחרי שנה אצליח להשלים אותו. תמונות בקרוב (מלח-מים).
הלוואי שיכולתי לסגור עם גשם עוד מעט ירד (אולי רק מעיניי).
חייבת ללמוד ללכת לישון.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
