| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הוסף מסר | 5/2009
פיסות חיים
הייתי היום אצל הוריי בצפון. לא הייתי שם הרבה חודשים ופתאום הוזמנתי והלכתי, ואפילו היה ביקור מוצלח. כחלק מהביקור אימי ביקשה שעכשיו שיש לי בית משלי (וקצת מרחב), אקח כל מיני חפצים ומצבורים ישנים ואשחרר אותם מעולם של אלה.
כבר בערך שעתיים אני מחטטת בתוכנה של שקית אחת קטנה, עם ברכות, מכתבים ושאר זכרונות. רובם הגדול מתקופת הצבא ומעט אחריה. לא זכרתי שהתכתבתי עם כל כך הרבה אנשים. יש מישהי, שלבושתי הגדולה ולמרות שקראתי מספר מכתבים שלה, בכתב ידה הזעיר והמסודר, אני עדיין לא זוכרת כלל מי היא. לא זכרתי גם שעמיחי היה לי חבר אחרי התיכון ובעיקר ביחס לחברי שאז לפני עידן ועידנים התייחסתי אליו כאל חברי ה"רציני" השני. אבל מצאתי שם כמה פתקים ותמונות, משעשעים ומרגשים. מצאתי את מכתב הפריצה (בלבן). מצאתי תמונות של בעז כילד בשחור-לבן שבכלל לא זכרתי שראיתי מעולם. מצאתי כל כך הרבה חלקים מהפיסות מאז. אני מוצאת עצמי נדהמת מכמה מכתבים, אנשים, ברכות, אמירות... כבר בכלל לא חשובים לי. איך ברור פתאום מה העיקר ומה טפל. איך אנשים שחשבתי שהשפיעו והותירו רושם בל ימחה, נדחקו הצידה בהרף עין או עם חלוף הזמן.
כצפוי, עכשיו אני כבר שטופת דמעות. החלטתי להקליד לי לזכרון לכאן מספר פנינים (ואני מקווה לא להתחרט על כך מאוחר יותר)... אז הנה זה בא
ברכות ליומולדת 20:
/בעז
נייר שורות שמצידו האחד מודבקים הסימפסונים והשני מוקף בעיטור אדום סביב-סביב. בצד של הסימסונ'ס-
מאחורי כל משפחה "נורמלית" - תוכלי למצוא גם משהו קצת פחות נורמלי.
ומהצד השני - פטי שלי.
את כבר בת 20 ואולי הייתי צריך לכתוב סוףסוף...
אבל העובדה עדיין קימת. זה לֹא המקום להכנס
לכל מני התפלספויות בנושא ונצא מתוך נקודת הנחה
בסיסית שזה יום שמח. אז פשוט מקווה שהוא כזה.
מרגיש חובה לנצל את ההזדמנות להודות לך על
כל כך הרבה דברים שאת בשבילי - כל כך הרבה...
רוצה להזכיר לך שבעשרים שנותיך הספקת הרבה
יותר מרֹב האנשים שזכיתי להכיר גם אם הם היו כאן
בקלחת הזאת של החיים זמן כפול ממך.
אוהב נורא אותך ואת הדרך שבה את חיה את
חייך. יודע שאת חיה נכון.
מאחל לך לֹא עד 120 אלא פשוט עוד
20 שנים שיהיה יותר טובות ואני בטוח שבתור התחלה
זה בהחלט יספיק.
אוהב כלכך
בעז!
/אמא
כרטיס ברכה מאורך עם תמונה חמודה של בנות יענה מתנשקות וכיתוב "... זה מגיע לך!... A big kiss
פט!
בהגיעך לגיל 20
אנו רוצים לברך אותך
בהרבה מזל טוב
והצלחה בכל אשר תפני.
את מסוגלת לכך, זוהי
רק שאלה של החלטה
והתמדה!
מהאוהבים תמיד, למרות
שאנחנו מצליחים להסתיר זאת לפעמים.
שלך מכל הלב
[חתימות של שני הוריי]
פתק/מכתבון מהמושבניק:
אני יודע שזה מסובך לרקום מערכת קשרים
עם מסובך כמוני.
אני רק רוצה לומר לך שאני אוהב אותך.
ככל שתהיי ואיך שתהיי.
אני גם רוצה שתדעי שאני רוצה בחברתך
כמעט כל רגע בחלוף היום - אבל זה לא יוצא
כמו שאני רוצה.
אני מקווה שתתקשי להבין את הכתב לפחות
כמו שקשה לי לקרוא את כתב ידך.
אני רוצה שתדעי שאת חשובה לי למרות
שקשה לי להראות זאת.
זהו זה ילדה תרצי או לא יש עוד משוגע
אחד בעולם שאוהב אותך.
מכתבים מבעז (מהצבא):
[... עמ' שלישי] עכשיו יש ברדיו את השיר
של יהודית רביץ האו דו יו דו וזה כמובן
מזכיר נשכחות וזמנים כל כך טובים שהייתי נותן
הכל בשביל לחזור ולו רק לרגע לאותו ערב נפלא
אתך בהופעה. (אשתו של תדמור עם המשקפת)
פט - מתגעגע כל כך ואוהב
פטי שלי
כל כך הרבה זמן שלֹא דיברתי איתך ואולי
רק את יכולה להבין כמה שאת חסרה לי.
אני יושב וכותב לך עם דמעות בעיניים [...]
פטי שלי -
אני ממשיך לכתוב לך - עכשיו לבד בחדר
קצת יותר משוחרר קצת הרבה יותר כואב.
לבד בחדר באוזניים חזק חזק חולם עם לונדון
[...]
אתה מבין? היאוש נעשה יותר נוח -
לא אני לא מבין שום דבר.
יש לי אשליות בקשר ללונדון אבל אני פה
עם ה-M16 - ואפילו ניקיתי אותו למסדר
של מחר, כך שהוא בטוח ירה כמו שצריך
כן כמו שצריך.
על הקירות כל מיני תמונות מז'ורנלים
של מרלין מונרו ועוד כל מיני בנות דוגמניות -
ילדות קטנות של החיים - אפילו איזבל רוסוליני
שלי תלויה מול על הקיר - אפילו היא בנאדם.
אז לפחות שהטלויזיה תהיה טלויזיה
ושוב אני לא מבין שום דבר.
אני הופך את הדף ובוכה... כבר כל כך
הרבה זמן לא בכיתי - אדיוט מי שאמר שזה
טוב לבכות.
[וזה ממשיך]
אני יושבת פה ובוכה, ומצפוני מציק לי על שלא הייתי נותנת עכשיו הכל "בשביל לחזור ולו רק לרגע לאותו ערב נפלא" שהיה נפלא באמת; וההסוס הזה הופך אותי איכשהו פתאום לחברה הפחות טובה בין שנינו.
...ויותר מהכל אני חרדה ממה שעוד אמצא בערימות הנאות שאימי העבירה אליי
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
