| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הוסף מסר | 5/2009
אני לא מאמינה גדולה בקארמה. למעשה אני לא מאמינה בכלל בקארמה. אבל אם יש משהו עליון כזה הוא צוחק עליי בשבוע האחרון ובגדול.
הבוקר ב-6.30 התעוררתי בבעתה מהבום של מראה שנפלה לי מהקיר והתנפצה לרסיסים.
כל היום השתבשו לי כל מיני תוכניות שעשיתי עם מתושלח והמורישה (טוב זה לא קארמה, זו השגרה שלנו).
ואז החלטתי לצאת בכל זאת לטיול ים קצר... נכנסנו לנסיך ואחרי שהחלטתי שרק Once more with feeling יוציא אותי מהלופ (ואני שומעת אותו כבר כל הסופש) השיר הראשון שהיה ברדיו היה של רגינה, אם השיר מהלופ התקוע של קודם. טיילנו הלוך ושוב בחוף על המים עם חצי ליטר גולדסטאר (לפחות הבקבוק לא התהפך לי בנסיעה והצלחתי להגיע עם משהו שהוא פתיח איך שהגענו ויצאנו אל המים). בדרך חזרה הכשכוש לא רצה הבתה. זה היה מאד מצחיק. כשהגענו רגע לפני מגרש החנייה הוא ניסה להתחבא לי מאחוריי ספסל ואז נצמד למשפחה הראשונה שנראתה לו מאמצת (שאמרו לי "לא רוצה הביתה", זה היה חמוד). בדרך חזרה הלכנו לאיבוד. ממש. זה היה די מלחיץ באיזשהו שלב. אני חייבת להפסיק לנסות לעשות קיצורי דרך בחושך.
עכשיו בבית עוד יש לי את האומץ לצאת שוב (למתושלח עם המורישה). מקווה לא להתחרט. טוב אני חייבת להתקלח לפני שהיא מגיעה לפה לאסוף אותי...
בשורות טובות
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
