| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הוסף מסר | 6/2009
חזרתי.
הקצב שבו אני מתקינה מחדש מחשב כבר מעורר השתאות אפילו אצלי. זה נורא. התמחות שאני לא ממליצה עליה ולא מאחלת לאיש.
סופש
ביליתי בצפון עם הכשכוש. כלומר, בשישי בערב דיברתי עם אימי ואמרתי לה
"לבד, נורא לבד" והיא הבינה שלא הם אלה שחסרים לי ואפילו לא נעלבה, תשובתה
היתה משהו כמו "את נכה? יש לך רכב... תכנסי אליו ותבואי" ואומנם כך עשיתי
(אחרי הכנות ראויות לרעבה וכיו"ב).
חלק מהביקור כלל לבקר את העצים שלי. זוכרים את זה?
אז הפעם ביקרתי אותם, ביום איחור, בדרכי הביתה ושטופת דמעות. ואז גיליתי
את האמת המרה - גדעו אחד מהם. אני אפילו לא יודעת מתי. מישהו החליט כנראה
שצפוף להם (או כל תירוץ מוזר אחר שלא העלתי על דעתי) וכיום עומדים שם
בגאון שדירת עצים לא צפופה עם מספר גדמים ביניהם ובהם אחד מהשניים שלי.
כמה נורא. אם רק הייתי יודעת הייתי מנסה להציל את חייו, מידה כנגד מידה.
לא?
חוצמזה בעיקר חם, חרושת השמועות חוגגת בהר ויש לי תהיות אם
לשוב לבית החולים לבקר רופא שאני אפילו לא יודעת אם הוא פנוי (כן, בשביל
כאלה).
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
