| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 7/2009
חמידות יתר בעדות עצמית
נשים, כנראה גם היום, מחונכות להיות עדינות, נעימות ושקטות; ואם הן לא מצליחות להיות עדינות, לפחות שיהיו מתוקות; ואם לא מתוקות אז לפחות חמודות. אחרת מי ירצה אותן? הבעיה מתגברת כשהן חושבות שהן כאלה, אבל צריכות להצהיר את זה גם לשאר העולם (ובפרט לחלקו שטרם הבין והפנים שהן עדינות ומתוקות וחמודות דמיט!).
השיווק העצמי והעדויות העצמיות (נסתרות ונסתרות הרבה פחות) על כך לפעמים פתאט ברמות הקשות. הטריגר לפוסט הזה זה פוסט שמוקדם בעמוד הראשי:
כשאת מרגישה פרח מופנם וסגור, זה הזמן להבין שמישהו שטף לך את המוח. פרח מופנם וסגור? 'נו במת!*
עכשיו המקרה הספציפי לגמרי נסלח, כי מדובר הילדה בת 14, מותר לה; אבל כשיהודית רביץ מעידה על עצמה "טפשונת שכמותי" זה קצת יותר מידי בשבילי. יש גם את הנשים האלה (בד"כ לפחות בנות 30, אבל נפוץ יותר מעל 35) שקוראות לעצמן בשם החיבה המשפחתי האינטימי שלהן (יעלי, רחלי, מיכלי, אורוש וכד') בכל מיני מיילים רשמיים של עבודה או מסנג'ר כנ"ל.
ואולי סתם קמתי לוחמנית מידי הבוקר. אני בכלל מתוקה, אני פשוט מסתירה את זה היטב. מתוקה! שמעתם??
* הפרחים הסגורים אצלי באדנית מבקשים למסור שהם לא מופנמים, הם פשוט
עדיין בצמיחה ויפתחו תוך ימים ספורים עת השמש תלטף אותם מספיק.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
