באינטרנט יש מגוון של סגנונות ניקים – שימוש פשוט בשמות, התחכמויות מגוונות, שמות שאומצו מספרים ומסרטים וסדרות, שמות של חיות בית,  אמהות עם כל שמות הילדים שלהן ("אמא של ..."), ועוד ועוד.

יש שני סגנונות שמעולם לא הצלחתי להבין. אחד מהדברים שאני מוצאת מעניינים בהם, היא שהם (בהכללה, להערכתי) נבדלים מגדרית. לבנים/בני המין הגברי יש ז'אנר של כינויים מצטנעים או נטמעים בקהל – "סתם אחד" "עוד אחד" "סתם מישהו" "עוד אידיוט" "סתם לא משהו" "מישהו לא מיוחד" "לא נבחר שם משתמש" "פשוט בחור" "הטריוויאלי".

בעוד לנשים/בנות המין היפה יש את פן שלם של כינויים שנשמעים כמו נלקחו מסרט פורנו (זול) – "התותה המתוקה" "פיה ביישנית" "עיניים אוהבות" "X החטובה" "הכו2שת" "נסיכה מתוקה" "legs" "סק0ית".

אני תוהה – זו סוג של הצטנעות? הם באמת מרגישים "עוד אחד" ו"סתם" לא היה להם כוח להמציא שם? השם הוא סוג של היפוך שמנסה לומר דווקא אני בכלל לא "סתם" שימו לב אליי? ולגביהן, הן מודעות לזה שהן נשמעות כמו סרט פורנו רך (או רע, עניין של השקפה אני מניחה)? גם בנט את רוצה להפוך לסוג של חפץ?

הייתי שמחה לקבל את מאגר כל הכינויים של ישרא או של תפוז או משהו גדול כזה בארץ רק כדי לעשות עליו קצת סטטיסטיקות ומחקר.

חוצמזה בשלישי סיירתי בנחלה עם הנפש. קנינו ארנק (אחד לכל אחת) ורכשתי לי גם טבעת ומגוון (3) מחברות כריכה קשה / ספרים ריקים שאני לא צריכה כי הם היו מאד יפים ואני לא טובה בלעמוד מול צרכי כתיבה מפתים ולהותיר אותם במקומם (הרי מקומם האמיתי אצלי על המדף).

במסגרת אני מובטלת ואולי כדי שאעשה עוד משהו מלבד לראות עוד ועוד סדרות חיפשתי לי חוג קדרות חדש. קדרות לא מצאתי (כלומר אני ברשימת המתנה אחת), אבל מצאתי כמה דברים ממש מצחיקים כמו "קרמיקה פנסיונרים" ו"סריגה בחברותא" (אפילו לנו, קצת חם, בשביל לסרוג). בהתאמה מושלמת למשפט הפותח התחלתי השבוע לראות (לראשונה) Criminal Minds. בארבעה ימים הספקתי לפגוש שלוש חברות, לעשות מיני-מרתון (חמישה פרקים) של יריחו עם חבל (אנחנו רואים עונה ראשונה שוב לקראת העונה השניה), לארח את הנפש ולראות איתה סרט (מיד הרחבות) ולראות את כל העונה הראשונה (22 פרקים, בערך 43 דקות לפרק) ופרק מהעונה השניה*. אני חושבת שהגמילה הולכת נהדר. לא?

אתמול הנפש באה לבקר (והביאה לי הפתעית שהוגדרה "בתחום השמנוצעס" שהוא תחום חשוב בביתי, דאקי** חמוד שהוא גם פנס וגם מגעגע בלחיצת כפתור עד שלושה גיעגועים). מתישהו החלטנו שאולי הגיע הזמן לאכול משהו, כך שהזמנו אוכל מסינג לונג שיש עליה ביקורות מדהימות וכבר מזמן מזמן שאני רוצה לבדוק אותה. כשהאוכל הגיע מיד שמתי לנו סרט. מין הידועות שאוכלים רק מול הטלויזיה (ורצוי מול סרטים שיודעים בע"פ). בבחירה בין כלבי אשמורת לפריסילה מלכת המדבר, בחרה הנפש בפריסילה (כי אשמורת "אלים מידי לאוכל". האומנם?). בזמן פריסילה נזכרתי איך הילד ואני תכננו לעשות שמלות כפכפים לפורים (אחת לכל אחד) וגם בהצהרה שלי שאם ארזה ממש פעם ולמשהו זה יהיה לפורים לתחפושת של פריסילה עם תלבושת gumby. הנפש מיד הבטיחה שאם אני עושה (לא דיאטה, תחפושת) היא תצטרף. בדקתי  ופורים בסוף פברואר. אני תוהה אם ארבעה חודשים זה מספיק. בערב כתגובה מיד אכלתי את רוב מלאי השוקולד (לא לבישול) שיש בבית. אסור שיהיו פיתויים בדיאטה ,) הבוקר נזכרתי שכבר קבענו השנה להיות ביחד מנה-מנה, הדילמות הקיומיות שלי מחריפות. האוכל אגב, היה לצערי אכזבה.

* הם סיימו את העונה בפרק בסגנון דאלאס הזכורה לשמצה והירייה בג'יי.אר. אני לא יודעת איך אנשים באמת צופים עדיין בטלוויזיה רגילה ומחכים משבוע לשבוע, לא כל שכן מעונה לעונה.

** יש מילים שהן מילים מהלקסיקון של אחייני האמריקאי. אני מתנצלת ואף מסירה כל אחריות.

חם. הצמחים שלי, עוד לפני בוא השרב הגדול, בכלל לא חושבים שהולך ומתקרר. הם שותים ומתייבשים כאילו אוגוסט בצהרים... חוץ מהנענע שלי (formerly known as נענע-דג-זהב) טפו-טפו כפרעליה שכולה בעלעלים והתפשטות כמיטב הקולוניות האירופאיות במאה ה-18.

משימתי הפרודוקטיבית להיום היא לשלוח מייל לבוס הקודם שלי. אני חושבת על זה כבר כמה זמן ונראה לי שהגיע הזמן.

אני אפפם לא יודעת איך לחתום פה

בונוויאז'