|
 אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוקטובר 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | הוסף מסר | 10/2009
I'm a sinner, I'm a saint הכל עניין של השקפה, תלוי באיזה דקה פגשתם אותי בחוץ ומה עשיתם באותו הזמן. מוקדם יותר בטיול עם כשכוש ניסיתי להסביר לפרחולה צעירה שחנתה לה וחסמה נתיב נסיעה שאולי כדי לזוז או לעלות לרגע על המדרכה (זה לא איזור שבו היא תפריע להולכי רגל). עשיתי את זה רגע אחרי שאנשים נאלצו לחזור ברוורס כדי לתת לאוטובוס לעבור ובאופן כללי פתאום נוצר מין עומס ביזארי ברחוב השקט להפליא. לא היה ספק שהיא מפריעה והייתי ממש חביבה, עד שהיא הסבירה לי שהיא חונה לגמרי חוקי ובטח אין לי רישיון, לכן אני לא מבינה. בשלב הזה נעשיתי הרבה הרבה פחות חביבה (כולל איחול למפגש אינטימי עם משאית). חצי דקה אח"כ היא חלפה על פנינו בנסיעה איטית מדברת בנייד. בלי דיבורית, ברור שבלי. בדרך בחזרה הביתה (עשר דקות אחרי?) נתקלנו בקשישה חביבה עם עגלת קניות עמוסה שלא ידעתי לתת לה את ההנחיות שביקשה, אבל הצעתי לה מיד עזרה כללית יותר (עם העגלה). היא סרבה בנימוס, אבל הרעיפה עליי איחולי בריאות ואושר, והסבירה כמה אני אדם טוב (לכולם). מצחיק, הפרחולה מהדקות קודם ודאי לא היתה מסכימה איתה. עוד כמה שעות עברו, הכשכוש ואנוכי שוב בחוץ. מתחת לבניין שלוש בחורינות שיכורות קלות (ואולי גם כלוט) מקשקשות בטונים גבוהים. אני מחייכת, מסבירה שזה בניין עם הרבה אנשים מבוגרים ועובדים שכבר ישנים ומבקשת בנימוס שינסו להיות יותר שקטות. הן מיד מצווחות עליי באושר שהן כבר הולכות. אני ממשיכה להסביר שאין לי כל קושי שישארו, מצידי שיעלו לשתות משהו, רק בשקט. נכשלת וממשיכה לדרכי. דקות אחרי מכיוון אחר (הן באמת הלכו) הן רואות אותי ואת הכשכוש מרחוק ומצווחות אפילו חזק יותר מקודם להתראות ונקפוץ לבקר...
אני חייבת להפסיק לדבר עם אנשים זרים.
חוצמזה ביחס לזה שכבר באחת עשרה נמנמתי על ספתי האהובה מול ה-TV די מרשים שאני עוד ערה. וגם כאב הראש שלי כבר יותר משבועיים (עם הפסקות לשעות ספורות מידי פעם). לא מספיק? לך! לא רוצה אותך יותר.
| |
|