| |
אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הוסף מסר | 7/2010
גועל צהוב זורם
ניסיתי להתחיל לקרוא שלשום ספר ספרייה נוסף שאני חשה צורך להזהיר מפניו. שמו אנרגיות צהובות משתוללות וכתבה אותו אחת ציפי לוי. לקחתי אותו לאור שתי הצלחות מסחררות שהיו לי עם סיפורים קצרים של נשים. הספר נפתח בסיפור קצר בן עמוד שבו הגיבורה מקיאה "בכל פינה" באיזה בית וסולחת לעצמה. בסיפור הבא הגיבורה "עושה הפלה" לחתולה (של חבר, בביתו, הוא ישן) בבעיטות "בכל הכוח" (ציפי לוי, איפה של תהיי אני מאחלת לך שתרצי ילד, תהיי בהריון ומישהו יסדר לך בדיוק כזו "הפלה"). אני לא לגמרי בטוחה למה המשכתי לשלישי. אולי כי הסיפורים מאד קצרים ותהיתי כמה רע זה עוד יכול להיות. בסיפור השלישי היא מאכילה במכוון דגים עד מוות. בשלב הזה נשברתי.
אני לא יודעת אם הסיפור מבוססים על אמת או שמשום מה הכותבת חושבת שגיבורים מתעללים בחיות הם אמצעים ספרותיים. אז גב' לוי, יעקב שבתאי את לא; העורך שהחליט לפרסם אותה, צר לי עליך גם; וכותב הכריכה "בהומור שחור, מטורף-מר, מניאקי, - מצחיק עד דמעות" - אני מקווה ומייחלת לאירועים שיביאו ים של דמעות על הכותבת. לא, לא ים, אוקיינוס אינסופי.
איזה גועל. מזמן לא הייתי כל כך מובחלת
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
