|
 אנחנו בכיור ואנחנו נשארים בכיור |
כינוי:
פּט מין: נקבה Google:
תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ספטמבר 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | הוסף מסר | 9/2010
שנטובה ראשונה נשלחה :) לרחוקים כמובן. אי אפשר לטעון שאני לגמרי לא לומדת מהניסיון. הצלחתי לעשות משהו שלא נחשב גודל חריג או צורה חריגה, וחשוב מזה כזה שנכנס לתיבת דואר אדומה סטנדרטית (לקוראי שאינם משתמשים בשירותי דואר ישראל אעדכן ששינו, כלומר הקטינו ובפרט הצרו, את הפתח של התיבות האדומות כי אנשים יקרים בישראל עשו להם מנהג לזרוק אליהן זבל).
מה שאני כמובן לא מצליחה ללמוד זה כמה עבודה כל זה ושתמיד תמיד כשאני באמצע אני בתחושה שהנה, כבר תכף תכף זה נגמר. האמת שאני כמובן עדיין, שוב, מאמינה שתכף תכף זה נגמר. חלק לא נעטפו כי אני רוצה לצלם ומעדיפה באור. לחבילונת של רחוקים אין את הפרווילגיה הזו, איתם אני, כרגיל, על גבול האיחור. אם הדואר ימיין מהר יש לי סיכוי ואם לוא, הם ממילא רגילים לקבל ממני שנטובה מיד אחרי החג. הם ובני ברק. המנהג עוד לא פס שם מין העולם והעומס על הצבי ישראל הוא כנראה למעלה משהוא יכול לשאת.
האמת? כל הגרסאות יצאו לי יפות, או לפחות אני מרוצה.
אני חייבת להודות שכמישהי שחושבת שהיא מאד מאד מסודרת ושולחת ברכות כל שנה (ושולחת לעצמה מייל מרכז עם כל הכתובות), אני איכשהו מצליחה בכל שנה להוסיף אנשים לרשימה ולהתחיל בחיפוש קדחתני אחר הכתובות שלהם, באופן שמעורר תהיות על התפיסה הזו שלי. אולי אני צריכה כמו זיקוקית השראתי להכין אותן בכלל מבעוד מועד חודשים קודם. מצד שני עם הסניליות המתקדמת שלי לאחרונה אני עוד אשכח איפה שמתי אותן.
כן, שוב הפכתי את השעון.. אבל אחרי שאתמול קראתי עד אחרי חמש ובסוף קמתי בעשר, נראה לי שאני מתחילה להניע לכיוון המיטה.
ואחרון, גם היום הצלחתי לא לשנות את שתי השורות שאני אמורה לשנות בקורותיי ולשלוח "קחו אותי קחו". לפעמים נדמה לי שאני חסרת תקנה.
| |
|