שום דבר, המעיל שלי שותק!

שכחתי שיש את הקטע הזה בסוף הדיסק. איזה אושר.

לכבוד זה שתפרתי יותר (מידי) לאחרונה וכמובן לכבוד זה שהמכונה מקולקלה ועכשיו תנוח פה על משכבה בשלום (או למעשה לכבוד זה שלא מצאתי משהו שחיפשתי, אבל למה להיות קטנוניים) עשיתי סדר מחודש במגרות השידה של השולחן. כן כן, אותו שולחן שהוכרז שולחן "יצירה" לפני שנתיים ומאז לא ישבתי לידו כמעט. לפעמים הוא זוכה שאחתוך עליו, כלומר על הפד חיתוך שעליו, משהו. לעיתים יותר נדירות אתפור משהו. בכל מקרה נראה לי יותר מתאים מלהותיר מגרות מלאות תמונות עתיקות ממש, מכתבים ישנים ופתקונים כאלו ואחרים. כך, כל השמונצעס הועברו כלאחר כבוד לקופסה נאה והבדים הוצאו ממנה אל המגרות. כל זה כשברקע לוין ועם הסיום - רבע עוף. נפלא!

קצת מוזר שכבר שנתיים יש לי חדר עבודה ולכאורה המון מקום פתוח וסגור לאכסון שאמור להקל על הסדר וההתמצאות. למעשה בהדרגה אני מוצאת פחות ופחות דברים. מה שאני בפירוש יכולה לומר הוא שיש לי הרבה (הרבה הרבה) יותר מידי ציוד משרדי מגוון. כמות העטים המיוחדים, הבלוקים, האטבים הצבעוניים וריבועי הנייר הדביקים חלקית שלי מתחרה בסניף קטן של חנות ציוד משרדי ומגוון הדברים המיוחדים ללא כל ספק עוקף אותה חנות קטנה בסיבוב ומותיר אותה הרחק מאחור במישור. על עטים קשה לי מידי לוותר (וגם שלחתי כמות נאה במשלוח שנוטובות, אז יש לי לכאורה תירוץ), על האחרים אנסה לוותר בזמן הקרוב. מי יודע, אולי אצליח. הפסקתי לקנות ספרים לפני למעלה משנה.

תמונות התאונה, אגב, נותרו במגרה הראשונה עם שלל ניירת קריטית שלא מאכסנים רחוק (דרכונים, פנקסי חיסונים וכגון אלה). יש דברים שאני עוד לא מוכנה לשנות.

ימים משונים של אדישות עוברים עליי. אני מנסה, באמת מנסה, אבל נכשלת. נרדמת ומתעוררת, מושכת את הלילה עד הבוקר ואז מתוסכלת מהאור בבוקר לא ישנה טוב.

מצאתי בין הדברים ספרון עם פוסט ראשון בכתב יד שאיתו תכננתי לפתוח בלוג. אני לא זוכרת אם זה פוסט לפני 84 או אחרי. למעשה יש שם את הילד אז הוא חייב להיות אחריי. מצחיק. כתבתי אותו אי שם בביקור אצל הרחוקה ואולי אמצא מאוחר יותר מצברוח הולם וכוחות ואקליד אותו לכאן כתזכורת לזה שדבר לא משתנה בחיי. כלומר הכל משתנה אבל כלום לא. זה הגיוני? הדברים המהותיים שמציקים לי ללא שינוי ואם חל שינוי הוא רק בטיפוח הבעיות וצמיחתן לרוחב ולאורך.

הרהורי השנה החדשה לא עושים לי טוב. אולי אלך ואתור לי אחר מחשב חדש.

לא בלה, השאלה היא זו: יום לאחר פטירתך, אני יושב על שרפרף, ראשי מוטה למטה, השכנים נכנסים לעודד אותי, ומביאים לי מה?

רבע-עוף או בורקס?*

חורף חורף בוא!

* למען הסר ספק, אני מעדיפה בורקס.