קיבלתי השנה רק שני סימוסי שנה טובה. קיבלתי גם כמה מיילים ואפילו שניים-שלושה טלפונים ואולי חשוב מהכל שתי ברכות משמחות בדואר. הספירה הזו לא כוללת את רוב חברי שקיבלו שנטובה בדואר והגיבו, אז היא אולי נשמעת מעט מסכנה, אבל היא כלל לא כזו. אני לא התקשרתי לאיש, למרות שבמצבי המובטל הייתי אמורה להתקשר לכמה קשרים ישנים של עבודה שלא סביר לשלוח להם שנה טובה ועדיין טלפון עם תזכורת שאני חיה וטובה במה שאני עושה היה חכם מצידי לעשות. לא תמיד מצליחה לעשות מה שנכון וחכם. אם צריך לסכם אותי בכללי, המשפט הזה הוא סיכום טוב.

ממש ניסיתי להיות לבדי בערב החג. העולם, לעומת זאת, ניסה להיות (עזר?) כנגדי. השכנים כמובן הזדעזעו שאני לבד והזמינו אותי (חמקתי). מתושלח בסוף הצליחה להבריז מהוריה (היה יותר מסובך, אבל חמקתי). ואז הרחוקה בילתה איתי בטלפון את רוב הבישולים האחרונים (דיברנו יומיים קודם, ברגיל אנחנו מדברות פעם בשבועיים-שלושה). בזמן האוכל (בין התפוח בדבש למנה העיקרית) התקשרו הוריי עימם לא טסתי לחו"ל ודיברתי איתם את שאר ארחת / ערב החג. כשאני חושבת על זה, האמת שזה מאד אופייני למשפחה שלנו להיות כל אחד במדינה אחרת ולעשות חג ביחד בטלפון. כזו היא משפחתי ואני אוהבת אותה. מאד.

לפני החג כחלק מההכנות (חלקן במקרה וחלקן במתוכנן) עשיתי מניקור-פדיקור (לראשונה מאז התאונה) ושיננית, הכשכוש הסתפר והרעבה סורקה וציפורניה קוצצו. הבית לבש חג, או למעשה פשט אבק, וכמובן, המון אוכל. בחג הזה גם פתחתי לי בלוג תמונות 365, שאם אצליח להחזיק מעמד איתו שבוע אקשר לפה (ונראה שאצליח). בלילה הראשון של השנה החדשה הצלחנו לישון איזה שעתיים או שלוש כולנו יחד, על המצעים הנקיים. ימי החג כללו המון ספה, DVD, טיולים ארוכים, שיחות אינסופיות בטלפון, קצת חברות, קצת סדר, קצת משלוח של קורות חיי ואף לא החלטה אחת אחת מהותית. אני חושבת שהצלחתי להגמל מכאלו.

היום, כדי להתחיל טוב שנה חדשה הזמנתי לנו סלון חדש, אליו אני עורגת כבר מספר חודשים. הוריי חזרו היום וגם איתם (או שוב איתם) כבר דיברתי ארוכות (מאד ארוכות). אם היום או הימים האחרונים מעידים במשהו על איך תראה השנה הזו, זה לא רע בכלל. אולי קצת מתבודדת מידי. לא בטוחה.

ברוכה הבאה שנה חדשה