עשר ציפורניים קדמיות לה יש,

תשע אדומות הן :)

הרייני מכריזה בזאת על הבית ועל יושביו מוכנים לקיים מצוות סלון חדש.

מכירים את הקטע הכייפי הזה שבו כמעט כמעט מסיימים פאזל ופתאום ברור לגמרי לאיפה הולכת כל חתיכה ב-20-30 חתיכות האחרונות? מכירים אז איך 5-7 חתיכות לפני הסוף פתאום נבהלים ונראה שישאר חור? אולי זה קורה רק לאנשים עם חתולים בבית. בכולופן לכאורה סיימתי סופסוף את הפאזל (קצת יותר משנה עם המוני הפסקות) שבכלל נולד כחימום לפאזלים אחרים שנחים פה ומחכים לי בסבלנות (הם גם התרבו, מאד, בשנה הזו). עכשיו (כמעט) הגיע הזמן לגלות איך מורידים אותו מהשמיכה שהיתה לי כה נוחה לגלגול וסגירה כדי לשים הכל בצד. למה לכאורה וכמעט? כי או שיש לי חלק אחד לא נכון (סביר שלא), או שיש איזה טעות בחלק הירוק שאני לא מוצאת. יש לי חלק עודף בצורה הנכונה, שלא מתאים לחור קטן יחיד בפאזל. והחור הזה ממש ממש מקלקל את הכייף שאיתו פתחתי.

אני חוששת שאולי לקחתי את הקטע הזה של הסדר וניקיון רחוק מידי.

עוד יום לח להדביק ומחליא להכאיב עובר לו בחוץ, ולמרות שהרהבנו עוז וביקרנו היום בגינת הכלבים (טוב זה קשור יותר לבורות וחוסר הבנה מה מחכה לנו בחוץ, אבל למה להיות קטנוניים) רוב היום אנחנו מבלים במזגן. כן, אפילו הרעבה (המוחה ומסתתרת מאחורי הספה). קשה להאמין שעברנו את האקווינוקס. אני הולכת לפצוח בסדרה חדשה.