היום באומץ לב ניסיתי להתמודד עם הר התמונות שיש לי מארה"ב.
רגע התבכיינות - יש לי את התמונות שלי ושל גיסי, וכל אחד מאיתנו מצלם לפחות שתי תמונות בכל מקום או זוית שנראית לנו שוות צילום. אז נכון שהיינו בהרבה מקומות עם מזג אויר קשה מספיק שנתתי לו לצלם (הוא חובב ויש לו ציוד צילום הרבה יותר מרשים מהקומפקטית משלי), נכון שלכאן אני שמה רק תמונות בלעדינו, מה שמצמצם חלק ניכר מהתמונות... ועדיין, מעל 650 תמונות לביקור שהיה בעיקר ביקור משפחה בייתי עם קניות זה די הרבה לעבור עליו.
having said that אני שמחה לבשר שיש לי כבר תמונות להצגה באמתחתי.
בסופש הראשון נסענו לסופש ארוך בחוף אורגון. חוף אורגון, כלומר *כל* חוף אורגון הוא שמורת טבע. יש שם סלעים גדולים מוזרים במים ומגדלורים מהימים בהם אנשים ניווטו בים. המגדלורים נבנו ותוחזקו לא על מנת להמנע משוניות ומהסלעים כמו שנשמע לרגע, אלא על מנת לעזור בניווט במזג האויר האופייני שם שהוא ערפילי כמעט בכל שעות היום והלילה, כל השנה (כן, גם כשאנחנו היינו).לכל מגדלור היה רצף שונה של אורות וכך ידעו ליד איזה עיר עוברים.
יצאנו לאורגון באיחור, עייפים וקצת מרוטים, נלכדנו במכונית לכמה שעות ארוכות (מאד), אבל בסופו של דבר יומיים לאורך החוף הזה היו שווים את זה.

בחוף שמאחורי הגברת עם הכלבה במנשא (שקשקשתי איתה ארוכות ואני לא מאמינה שאני לא זוכרת איך קראו לה) היתה למחרת התחרות לבניית טירות בחול השנתית (בגשם שוטף). עצים עקומים מהרוחות מאד אופיינים לאיזור. האנשים שלא ברור מה הם עושים על החוף מנסים להחזיר כלב ים שעלה בטעות לחוף אל המים. העץ המוזר באמצע משמאל נקרא עץ אוקטופוס והוא שמורונת מקומית בעצמו ולבדו עם שלט. לא ברור למה אין לו גזע מרכזי וככה הוא צמח. וכן, אלה קהילות ענק מדהימות של ציפורי מים שאני לא זוכרת את שמן (לא, זה לא פינגווינים) על אחד הסלעים שם למטה (והריח ליד המגדלור בהתאם לשאריות הדגים שלהם).
הציפור האחרונה בפינה זה להשוויץ כמה גיסי יודע לצלם יפה, אם הייתם שם בערפל הגשום הזה הייתם מבינים כמה התמונה הזו מדהימה.
עוד בקרוב.