סתם פוסט לספר שהכל בשגרה. הצלחתי להשפיע על השכנים לקחת את הכלבים שהם תקעו על הגג והעיבו על שלוות כולנו, התרגלתי (עד כמה שאפשר) מחדש למזג האויר בת"א ואני מחלטרת בכל מיני (מעט מידי, אבל לפחות בעיקר מהבית); לא ציווחתי על אף שכן או נציג שירות כבר לפחות שלושה ימים ויש אפילו סדרה חדשה בדויד; חזרתי לישון בשעות (בערך) סבירות ולאכול אוכל שאני (או מסעדות טובות*) מבשלים. כן, מין שגרה קצת איטית וענייה. עדיין לא הצטרפתי למפגינים, בעיקר כי אם גיברת סתיו סליחה אני זחוחה ואני עדיין מדברת שפיר אמורה לייצג אותי באיזשהי מידה אני מוותרת**, המאהל בתקווה גם לא כזה שאני מזדהה עימו ואני מתקשה למצוא את קבוצת המחאה שלי.

הכותרת מתייחסת לזה שהרעבה ואני התחלנו היום את ה-Rainbow Combo לקול מחאותיה נימרצות, שבאו לידי ביטוי גם בניסיון להמנע מהדבקה (כן כן, האצבעות שלי זכו). אני חושבת שהיא לא אהבה את הירוק. אני אגב, ממש ממש משתפרת בכישורי קילוף הסופגלו שלי. אין סיכוי לתמונה היום, הדוגמנית עדיין חשדנית-עצבנית מהרגיל, אבל אולי מחר אצליח ואוסיף פה. זה חלקי עדיין, בשילוב עם האדום שלנו. היא אגב צדקה, על רגל שמאל הירוק ממש נראה כמו איזה משהו חגיגי לקריסטמס וידוע שעכשיו מזג האויר כלל לא מזכיר חגים שכאלה.

לקח יותר מיום, אבל הנה הן - המלכותית..

ותעזבי כבר את המצלמה באמא'שלך בואי לפנק אותי:


 

ואם כבר תמונות צילמתי שלל מהן בתהליך עם הקופסאות. אני אעלה פוסט נפרד בקרוב.

* שלשום היתה אצלי הנתנייתית ולכבוד זה שגם היתה רעבה וגם קבלה פרויקט חדש מכניס היא הזמינה אותי לפורטר ובניו. היה טעימי, האוכל וגם הבירה.

** היועצים של מירי רגב מעולם לא האמינו שהם יכולים להוציא אותה כל כך חיובית, הגיונית, שקולה ומנהיגותית ברגע ובלי ספינים.