סבא של הנפש נפטר בשבוע שעבר. אתם יודעים, מבוגר, חולה, צפוי ועדיין - קשה, במיוחד בקצב עבודה הנוכחי שלנו. מאד רציתי לעודד אותה וחיפשתי מה להביא. היא קיבלה את הבשורה רגע לפני שש בערב והלכה. אני עבדתי עד אחרי שמונה (ואז נסיעה, כשכוש והנוהל הרגיל). מוכנה ללא לישון, יצאתי לתור את הרשת אחר חבילת עידוד או חבילת אבל או איזה רעיון מעודד שאוכל לנסות ליישם. ובכן, חוץ מפרחים, שוקולדים, מצבות לבעלי חיים אהובים וכל מיני חפצים מלאי קיטש וחסרי תוחלת לחלוטין (כמו דמעה גדולה שלא ממש ברור מה עושים איתה והיא אפילו לא יפה עיצובית) מסתבר שאין ממש משהו שמביאים בעולם המאד חילוני.

אחרי שעות של חיפושים, התחבטויות, פסילות ומחשבה - הבנתי שמה שאני אמורה להביא לה זה שוקולד. הרבה שוקולד. קניתי חמש חפיסות שוקולד זהות שארזתי אחת אחת עם פתק שעליו שלב אבל (הכחשה, כעס, מיקוח, דכאון, השלמה), ארזתי את כל החפיסות ביחד יפה וכתבתי כרטיס. לא, לא צילמתי, לא היה לי זמן לזה (ולא חשבתי), אבל הכרטיס עדיין על שולחנה, אז צילמתי היום (סקופ, כתב היד שלי נחשף!!).

זה עבד. היא צחקה המון. אם גם לכם יש חבר/ה שחושבים ששוקולד הוא אחד מאבות המזון, זה יכול לעבוד גם אצלם.

אתמול, בניגוד לציפיותיי, הספקתי בסוף לקצר ציפורניים ולשים את הלק הירוק החדש. עכשיו לציפורניים שלי יש קצת מראה של קישוט עץ חג מולד (חסר האדום). באור הוא דווקא נותן אפקט מעט צהוב ליד, אני לא יודעת איך בצילום היא יצאה אדומה כה..

הקו שרואות חדות האבחנה הוא צלקת מתאונה עם סכין שעשיתי לעצמי לגמרי לבד ובכישרון (שבעה תפרים).

כן, גם לקחתי אוכל לעבודה (זה היה מצויין, אבל אם אני רוצה לעשות את זה גם מחר כדאי שאקום מפה ואלך לבשל לי משהו), שלחתי מייל מפורט על מפגשי פלשתינאים-ישראלים והחלפתי לרעבה ארגז.

הבוקר הצעצוע החדש התחבר עם צעצוע הכמעט-חדש ועם הרדיו של הנסיך בצורה חלקה ומעוררת השתאות. כבר כמעט שכחתי איזה כיף זה גאדג'טים חדשים ושווים מרוב שכלום לא עשה לי אפילו חשק לנסות לאחרונה (טוב נו, חוץ מזה, אבל אני מתאפקת עדיין בגלל המחיר, שהוא מרשים בשביל מכשיר שאני לא צריכה).

בכולופן כל זה גורם לי להמשיך ב-RIP האינטנסיבי של מוסיקה למחשב (ומשם לצעצועים כמובן). מסתבר שיש לי יותר דיסקים של טורי איימוס משל סוזן וגה (אם הייתי צריכה להמר בלי לספור הייתי מהמרת הפוך). אני עובדת גם על להכין לי אוסף חדש על בסיס הפסקול (הנפלא) של Life on Mars המאד מאד מומלצת (תעשו לעצמם טובה ותסתכלו על הגרסה הבריטית).

וואו כמה ששקט פה ואפחד לא מנסה להתלטף כשאני על המחשב או לעשות לי עיניים נוגות ומצפון. אני לא חושבת שאני אחזיק שבוע ככה.

וגם השנוטובות עדיין לא התקדמו בשביב =(