מתישהו השבוע במקום ללכת לישון נתקעתי פה (וכשאני אומרת פה אני מתכוונת לא רק על המחשב, אלא בחדר העבודה שלי, היפ היפ) בחיפוש אחר כל מיני שירים ואיפה אפשר לרכוש אותם בבודדת. האתר החביב עליי נסגר או שינה כתובת ואומנם יש באמזון, אבל קיוויתי לאתר יעודי שידע להמליץ לי על שירים נוספים (כמו שצריך) ויזכור אותי בלי לערב שם רכישות אחרות; ואולי גם כזה שנותן הנחות על כמות, מעיין "כרטיסיית שירים". ואאאז, רק לשניה נכנסתי למוזיקנטו לבדוק משהו, בחיי שאנ'לא זוכרת מה. השארתי המוני טאבים פתוחים מתוך אשלייה שאולי אתגבר על היצר ואבחר באופציה החסכונית (בטח, כשהנסיך אפילו לא בידי כדי להשמיע אוספים ייחודים). כל זה נגמר עכשיו בהזמנה של חמישה דיסקים (קייט בוש הראשון במבצע היסטרי, טורי איימוס Scarlet's Walk שנתן את הכותרת להיום וגיליתי שחסר לי, כן, יש לי את כל השאר בלי אוספים ו-DVD, שני מק'לכלן - את Afterglow שיש לי צרוב כבר שנים והייתי חייבת להזמין ואת האחרון שלה שגם הוא כבר די ישן, מ-2010 ועוד חוב לזכויות יוצרים שפעם חרשתי עליו, אומנם במחשב באיזה אתר שכבר לא עובד, אבל עדיין - Goodbye Alice In Wonderland של התכשיט, כן כן, מתוק, שיטחי, טינאייג'רי, מה תעשו לי? אחד שטוח וארבעה טובים, אז מה אם הוא הכי יקר, אני יכולה לחיות עם היחס הזה). איזה אושר, דיסקים בדרך =)

[לא סגרתי עדיין את הטאבים של השירים הבודדים].

לתשומת ליבה של הקוראת א', הניסיון מראה כי חבילת הדיסקים תשלח אליי בתוך כיומיים ותגיע בתוך פחות משבוע, עת אבקר בסניף דואר ישראל הסמוך לאסוף אותה. באותו המועד, אם איש לא יעצור אותי, אשלח חבילת הפתעות למטבח חדש דרומה (אה, מצאתי את היציאה ל-4, זה מאיילון שמתחבר לכביש 1 וממשיך לירושלים ולא לחולון).

שלשום היה פה (עדיין חדר עבודה) קפוא. זה קשור הדוקות בחלון שלא אוטם כמו שצריך ובזה שהעברתי כבר לפני חודשיים את הרדיאטור הקטן לחדר השינה; אז החלטתי לקנות פוּפוּ (מלשון פוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּופוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ AKA מפזר חום, קרדיט לנפש). הפוּפוּ נוסף לרשימה די מרשימה של דברים שכדאי שלא אסחוב לפה לבד, עם כל החופש המחודש וכד'. הזמנתי לי שלל מים מינרלים, פוּפוּ, מצעים חמים, חלב וירקות מאתר האינטרנט של מגה (28 ש"ח למשלוחה, באמת?! אמא'לה!) וציפיתי. די מהר חזרו לספר לי אין פוּפוּ או מצעים ואז התקשרו לספר לי  שאצטרך להציג לשליח את כרטיס האשראי ותעודה מזהה, ואז שחסר איזה סלט מהשניים שהתפתתי לקחת במבצע ואז שוב שאצטרך להציג לשליח את כרטיס האשראי ותעודה מזהה, וגם שוב שכשהשליח יגיע, הוא ירצה שאציג את כרטיס האשראי ותעודה מזהה. הייתי מאד נחמדה וביקשתי מהשלישית שיעדכנו איפושהו, כי היסודיות שלהם קצת התחילה להטריד אותי. בשלב הזה יצאתי לי לדרכי בחיפוש אחר פוּפוּ, כי הרי אני בלי הנסיך על אוניה גם אוטומטית, בשביל לא לאמץ את הרגל, אז מותר לנהוג בסביבה. סופרמרקט אחר, אייס ושלוש חנויות אחרי הפנמתי שקיים מחסור זמני מקומי בפוּפוּאים ("אנחנו והיבואנים לא התכוננו שיהיה כל כך קר, יש מחסור"). בצר לי (או למעשה בקר לי) התקשרתי לצפוניים ושלחתי אותם לרכוש עבורי פוּפוּ (נמצא אחד בהום סנטר הראשון ב-50 ש"ח ומחמם פה ברגעים אילו ממש). אם כל זה לא היה עצוב זה היה בעיקר מצחיק.

אתמול אימי היתה פה לביקורה השבועי אצל ביתה הנכה זמנית ועכשיו יש פה פוּפוּ לתפארת (וגם שוב יותר נקי וכו'). היום הייתי בזמנית והייתי יעילה בצורה מחרידה, כך שבמקום להשלים את יום העבודה אני כאן כותבת. לא יצאתי איתם לטיול חברה בשני-שלישי (כן כן, הוזמנתי), אבל קיבלתי היום סווטצ'שר-קרדיגן פליז חם להפליא וממותג. היחס שלהם מאד אוהד ומפנק ודואג ומתחשב בכל סיפור הרגל והכל, אבל פורמלית אני שם עוד שבועיים ואפחד לא חושב שראוי לפתוח את הנושא ולדבר איתי ולא שאני אזכיר להם. תיסכוליישן.

ובכל זאת הנושא שאני מנסה לחמוק ממנו לאחרונה, כדי להרגיש שביבי נורמליות (הולכים ומתרבים), כאילו שאפשר להתעלם מהדבר הזה על הרגל שלי. היתה ביקורת בראשון. כולם מאד מרוצים (חוץ ממני). ביקורת בעוד חודש. חבושה 24/7 עד אז ובתוכנית חודשים קדימה. הם מאמינים שבסוף זה יעבוד. למה? כי האופציה הניתוחית פחות טובה. הגוף שלי יודע את זה? יש סיכוי שזה יעבוד. נהדר. כמה זמן מחכים לסיכוי? לא ברור. חבשתי בבוקר חזק אימים וכואב לי. עודמעט אעבור לספה ואחליש קצת. כן, אני עושה ניסויים בחיות. אם זה בעצמי מותר, לא?

אחד המתמחים הצעירים סיפר לי על תחבושת אלסטית שאני לא מכירה והתלהבתי. המצב קשה. טוב נו, פטנטים תמיד אהבתי. דיווחים עליה, אם אמצא אותה, בהמשך.