היום אפיתי מתכון חדש של עוגיות שוקולד-צ'יפס (נכון שציפיתם למשהו יותר רציני?) ואני כל כך מאוכזבת. לא שיצא רע, אבל ממש היו לי ציפיות גבוהות. ויש לי כמה מתכונים מעולים, למה לי לנסות חדשים (ועוד של נותני מתכונים לא מוכרים היטב)? למה? עד כדי כך אני לא מרוצה שביטלתי את הפיד רסס של הבחורה.

אחרי שברוב השבוע עבדתי בטירוף מוכה, כאילו שחיי תלויים בהספק שלי, ועד שעות בלתי סבירות בעליל (טוב חוץ מראשון שבו כידוע מתישהו הפסקתי לעבוד וביקר אותי ההוא שעוד לא ברור אם צריך לזכור אותו בכלל), החלטתי לעבוד היום מהבית ובאיזי (אתמול בתשע וחצי סיימתי את חלקי הרשמי לקראת מעבר הנתונים המהולל שיתחיל בראשון). היה יום נהדר. הבית יותר נקי, או לפחות פחות מלוכלך, המצעים ממש נקיים וכמו שכבר כנראה ברור יש גם עוד עוגיות טריות במקומותינו.

בעבודה נסגר התקציב השנתי ולכאורה כבר יודעים אם עומדים להציע לי משרה קבועה או לא, אבל טרם סיפרו לי (ואני בספק שיספרו לי לפני סוף שבוע הבא, עם סיומה של נדידת הנתונים הגדולה). אני מנסה לבדוק עם עצמי אם זה מרגש או מלחיץ ומוצאת שדווקא מתאים לי להשאר שם, עם החסרונות, היתרונות גדולים. קצת תפסה אותי לא מוכנה ההרגשה הזו. מחר אנסה בכל זאת לגשש.

בחזרה אליי ולנושא החם. אני לא יודעת להכיר ולבנות משהו כאחד האדם. ואני מנסה. אני מנסה לפחות לנטרל כך שהצד השני לא ידע כמה קשה לי וכמה הציפייות שלי לא ריאליות. הורגלתי מידי לפסיכים שכמותי. זה לא בלי משחקי התחלה, זה פשוט בלי התחלה. התחלות זה קשה. אחרי שבכל הסופש אכלתי סרטים מפגרים והתמסרתי לגמרי לקרדיגנס (כזכור), הוא התקשר ובא והכל היה עם חיוך גדול ומפגר ליום וחצי. אני לא מנסה לטעון שאין בו סממנים מ"שלנו", אני לא יכולה לומר שלא. הסימוס עם האוכל, ומשפטים שונים ומשונים שהוא אמר ככה בהיסח הדעת כמעט (או באגביות לכאורה). אז עברו שלושה ימים. החיוך הגדול שלי נעלם. כל מה שקרה בינתיים הוא שהצעתי והיום לא התאים לו. מאז אני מתמסרת כדרמה קווין אמיתית לפרנזי ואהוב הכמעט שלה (שזה לגמרי לא מתאים כבר עכשיו, ואני יכולה אפילו שיתאים פחות עם מעט מאמץ, גם בכיוון ההריסות).

אני מנסה לפעמים לנתח את שורשי הדפיקות בתפיסת העולם והקשר הזוגי והחברי שלי ומוצאת את עצמי מאשימה את הוריי כמו כמו ורשה טובה (טובה למחצה, אבי יותר מאימי פה בעסק). אני לא קצת גדולה מידי, כלומר מבוגרת, מכדי להפיל את הכל עליהם? לא הגיע הזמן להתמודד וללמוד? ומצד שני למה שזה יהיה קשה? או שאוכל לי סרטים (ויותר מידי עוגיות)?

אוף.