לקום ולבשל פלפל ועגבניות ממולאים בעשר וחצי כשעבדתי עד תשע וחצי בערך (עם הפסקת טיול ארוך לכשכוש ושיחה ארוכה אף יותר עם אחותי). לא?

הטימטום בשיאו. גם האופטימיות מרימה ראש, לפחות בתחומים מסויימים. שרטתי את גב יד ימין היום וזה כואב לרחוץ ידיים (או כלים). לא כיף.

חוצמזה הבית מסודר ונקי ועכשיו גם ממש מבושל (או בעוד כמחצית השעה). מ'זתומרת, ברור שיש גם מרק. חורף לא? אז יש אצלי מרק. את העוגיות לעומת זאת כמעט גמרתי.

בשלישי עוד ביקורת. אני ממש שוקלת לשכנע אותם לנתח אותי. רק המחשבה על שעה (או יומיים) אישפוז מרתיעה אותי. חבושה ברצף מה-13 בדצמבר. 11 שבועות מחר בבוקר. זה לא נשמע כל כך הרבה כשאני אומרת את זה ככה. אלף שבע מאות ארבעים ושתיים שעות (נטו חבישה) לערך. או, זה נותן קנה מידה טוב יותר להרגשה שלי.

 מריח טעימי. נראה לי שכשכוש ואני נצא לטיול ונשאיר פה הכל דולק כהרגלי המופקר בקודש. כדאי אם אני רוצה להגיע גם ללישון הלילה מתישהו.

לילה טוב ובתיאבון.