זוכרים את הקטע הזה של סדר פעולות חשבון? אתם יודעים, כפל וחילוק לפני חיבור וחיסור. אני מוצאת יותר ויותר חלקים בחיי שיש להם סדר "נכון" וסדר שנותן תוצאה שגויה (או לפחות בלתי רצויה). הבעיה שלפעמים מגיעים חלקים לא לגמרי צפויים, ידועים ומתוכננים. נניח שנקרא להם חזקות או סוגריים עם חזקות בפנים ובחוץ או שורשים אם תרצו.

דוגמה? בבקשה. אני גוזרת ומדביקה לרעבה ציפורניי סיליקון לפני שאני הולכת לסדר את הציפורניים שלי, כי אני תמיד יוצאת מכל התהליך דבוקה ואם היה לק מעטר את ציפורניי, הוא כבר לא כשהיה. זה באמת די פשוט. אבל מתי חופפים שיער? לפני (כשהציפורניים לא מסודרות והחפיפה מזמינה צרות) או אחרי (כשיש סיכוי טוב לדפוק את הלק הטרי והצבעוני)? כן, חשבתם שזה עוד פוסט שיחרוג לאקסל ומספרים, אבל בחיי כמובטלת הפכתי לפאקצה גמורה. אם תהיתם הרעבה קיבלה ציפורניים בשישי. אני קיבלתי אתמול שיוף ולק (ופדיקור) ועכשיו (עדיין) מעטרים את ציפורניי חמישה צבעים. השיער? השיער נחפף היום אחה"צ.

ושלא אתחיל אפילו כמה בקלות משתבש סדר יומי אם אני לא פותחת את היום בלהאכיל את דורשי ההאכלה ומקלחת. כן, ודאי שזה קרה היום. זו הסיבה שאני מספרת לכם על זה. את יומי ביליתי רובו ככולו בטלפון. מצחיק לאור זה שמחר זה בטוח רוב מה שאעשה. למה? תודה ששאלתן, מחר יומולדת. אז היום, היום לא הזמנתי מזרן (שחיפשתי אתמול ובזמן שחיפשתי מצאתי את עצמי גם עוצרת באריסטו עודפים ומשם הולכת לאיזה חנות חזיות שהמוכרת של אריסטו המליצה או לפחות סיפרה לי עליה). בחזרה להיום קיבלתי טלפון מזלטוב מחבל שטען שהוא זכר 17, אבל רשום לו בארבעה מקומות 16. הוא לא הראשון שנשמע שקשה לו להתמודד איתי בלי הפייס שיזכיר לו מתי נולדתי ולמה. היום, אם אני כבר בתיאור של השוטף, קיבלתי שלילית מפיתוח. כן, התבאסתי להפליא, וזה לא שמצברוחי היה מופלא קודם.

בסופו של דבר טיילתי טיולון מקוצר עם כשכושי עוד לפני מקלחת כי כבר נעשה מאוחר ולא הוגן. ואז "רק" קפצתי לשכנים לקפה וסיגריה (כדי שלא יהיה אחרי ריח בשיער, זה שוב חוזר לסדר הפעולות שאני מוצאת עוד ועוד בחיי). קיבלתי עוגת בוואריה. כן, היא אפתה בשבילי. מזמן לא סיפרתי פה על שכניי המופלאים. קיבלתי משלוח של בקבוקיי יין ושוקולד מהוריי (והסבר מאימי שהיא לא רצתה להגביל אותו לפה ביומולדת). זוכרים את היובש? בטלו. בסוף אפילו התקלחתי וחפפתי, ויצאתי עם כשכושי האהוב לטיול. בארבע וחצי או חמש הבנתי שרק התחלתי שגרת בוקר ועוד לא הכנתי לי כלום לאכול. נו..

אני חייבת להודות שכאדם שטוען שאין בבית הזה כללים, יש לי די הרבה כללים.

בכלל גבולות נפרצים אצלי לאחרונה על ימין ועל שמאל. זוכרים את ביקורי בירושלים? זה היה למעגל של איד. שם פגשנו (כשכוש ואני) גם את אגלה, שהספקנו גם לבקר אצלה. כן כן דיטי, מאחורייך. היום אפילו קישרתי מישהו לכאן. ככה סתם. טוב לא סתם, הוא החמיא לי על הכתיבה ואמר שאני צריכה לכתוב בלוג ועדיין. אני לא בטוחה מה עובר עליי. כן איש, אתה יכול לראות בזה המון מחמאה ואמון. ואם כבר כתיבה הרבה יותר קל לי להצחיק בשנינות באחד על אחד. אני לא בטוחה למה. זה קצת מתסכל.

האיש הוא זה שהזכיר לי לאחרונה כמה אני מתגעגעת לאינטרקציה עם מתכנתים. אולי בכלל אני צריכה לנסות להגדיר לחדש את הנישה של חיפוש העבודה שלי, רק שאין לי שמץ איך לקרוא לנישה הזו שחסרה לי. אני לא בטוחה למה זה כל כך קשה. אין לי המון דרישות. אני רק רוצה עבודה לאנשים עם המון ידע כללי מיותר, אנשי אשכולות לא ממומשים, אני רוצה גם שיהיה במיקום נוח, ונעים, עם אנשים שאני אוהב, ומשכורת הייטק שמשלמת בקלות את ההוצאות והקניות שלי, ושיהיו תנאים, שאעשה דברים שמעולם לא עשיתי, וחופש להתפתח, רצוי שבאזור שכבר יש לי חברים, ושלא אמצא את עצמי רוצה להרוג אפחד או לתכנן משחקים מוזרים או לצייר טבלאות יאוש מגוונות. זה כל כך הרבה לבקש?

לא, בבקשה אל תשאלו על תוכניות למחר. אני לא יודעת. הוריי מגיעים לאכול איתי במסה (ידעתם שיש עסקית? פעם לא היתה. זה משמח אותי מאד). אני לא יודעת מעבר לזה. אני אנסה לקום מאוחר. אני אדבר רוב היום בטלפון. אולי בערב תהיה בירה עם חברים. זהו. ואולי אזמין חורט חדש. אולי אזמין מזרן. אולי אשלח קורותיי ואולי נתחרדן בפארק עם ספר כמו בימים הטובים שבהם לא משבשים לי את הסדר על הבוקר.

ועכשיו שגם ביקרתי במטבח אולי עוד אסדר היום מוקדם כך שמחר לשם שינוי לא אפתח את הבוקר שלי בלנקות משהו או לשים כלים (שרחצתי בלילה בלילה) במקום. ואולי לא ואז כן אעשה בוקר "מסודר". אחרי הכל אנחנו האוטיסטים מוצאים משהו מנחם בסדר פעולות ברור.