אז אחרי שהפכתי לאמא, הורדתי את המשרה ל-40% לטובת עבודה לחוצה ופסיכית עם הגיאולוגים האהובים עליי. לא, היא לא נגמרה. זה נגמר נכון לרגע זה בפיצוץ. כן כן, כאחרונת הטינאייג'רים טרקתי לדר' המכובד, לפחות בעיני עצמו, את הטלפון והתקשרתי בוכה לבוס "להלשין". הוא בפגישות אז בכיתי למזכירה (כן, עם דמעות והכל) ואז שלחתי לבוס מייל עם ציטוטים ומיילים, ובקשה לפטור אותי מעונשו של זה.

ולחוץ. ואני יודעת שהשעות האלה עכשיו שאני לא עורכת יעלו לי בהמשך. ועדיין, אני לא מתקדמת בלי שיחה עם הבוס.

חוצמזה החיים טובים. האורחת החלופית שלנו עוזבת כנראה היום או מחר. עשיתי סדנת כתיבה יצירתית שהיתה מאד כיף ועשתה חשק לעוד. הבית ביחס ללחץ במצב לא רע. לכשכוש ולרעבה שלום. הגורון עדיין חי. אוטוטו מגיע אליי לכבוד הזמן שלפתע התפנה לי פה בהפתעה.

ברמה היותר כללית ולא מיידית - הרחוקה ילדה ולרך הנולד (כמו גם לסובבים) שלום; אספתי לי מיני-סטוקר חדש דרך הפייס (שנאטם פלאים בתגובה); לא מצאתי מישהו לשלוח לו את קורותי כבר שבועות ולא שאני במרץ בעניין הזה כרגע, אפילו ממש לא, אבל יש איזה אתר ששולח לי מייל יומי, כך שהפוטנציאל קיים; והקיץ המאוס כאן.

המון דברים הצחיקו אותי וחשבתי לצלם ולשים פה ולא יצא לי. גם עכשיו אני עדיין קצת ברשימת המכולת (ועימכם הסליחה). מקווה שזו החזרה שלי.