אבל עכשיו שהמצעים והמגבות שלה מכובסים בארון (כבר מאתמול), הרשתי לעצמי לישון בתחתוניי בלבד הלילה, חדר העבודה חזר להיות החדר שיש בו שולחן גדול ועליו מחשב, הבית כולו מריח נקי ושואב האבק חזר למקום הטבעי שלו בבית (שזה בסלון מחובר לחשמל...‬) הרבה יותר נעים לי פה.

נכון, חם לי וכואב לי פרק יד ימין (כי כמו מפגרת החלטתי להעביר את כל המחשב (מקלדת, רמקולים, שני מסכים) ביחד במקום לפרק), אבל נעים פה ומרווח פתאום. מאד מרווח.

אתמול הייתי באפיסת כוחות שלא נראתה פה שנים מרובות. אם הייתי עובדת במשרה מלאה הייתי גוררת את עצמי לעבודה ומתפקדת איכשהו, אבל ככה יכולתי ופשוט התמוטטתי על הספה לספר-נמנום-דויד חליפות רוב היום. בערב מצאתי כוחות לשני סידורים קטים וגם החלפתי שלוש נורות שנשרפו...‬ אני מתארת את עצמי אחרי מלחמה ורובה לא היתה האורחת אלא העבודה הבאמת פסיכית בלחץ של הגיאולוגים, אבל הגור והאורחת, ובפרט השילוב שלהם, לא תרמו למצב אלא החמירו אותו בדיוק כשלא היו לי עוד משאבים לחלק.

אז ‫זהו. סגרתי את הפינות שחיכו לי ונקי ונעים וכמעט שאפשר להתכונן לסופש.. תכף הולכת לאסוף גור שכבר כותבים ואומרים את שמו בקול ואולי הגיע הזמן להמציא לו שם גם לפה.