זוכרים שהבטחתי שבטח אטוס לחדש דרכון? אז מוקדם מהצפוי אני טסה. לא לדאוג, פחות משבוע ואני חוזרת לחום הגדול, שאגב עוקב אחריי. הסופש הקרוב צפוי להיות החם ביותר שהיה הקיץ בבודפשט (ועדיין, לא חום ת"א). הילדים מסודרים (מצויין). הפרויקט החדש של הגיאולוגים כבר הספיק להסתיים. המתנות למארחים כבר מוכנות. אפילו מקומות למסעדה של יום ראשון כבר מוזמנים.

במקביל ומאותו פוסט, המחשב שאיים כל כך הרבה שהוא רוצה למות, שבק סופית איפושהו במהלך השבוע שעבר.

אימי חגגה השבוע יומולדת שעשינו בסימן קיץ בבית הממוזג, אליו הבאתי אוכל ממיטב איטלקיות תל אביב ובישקוטי ביתיים (למרות ניסיון נועז ויסודי, נכשלתי מרות בהשגת וין סנטו בזמן, מצד שני רוב מסעדות היין במרכז יודעות עכשיו מהו וין סנטו, אז לפחות השכלתי את ההמונים <פחח>).

הכל מתנהל מאד בעצלתיים בגלל החום הגדול, אבל ס"ה טוב.

באקט חסר אחריות סיימתי את הסדרה שלי ולא קלטתי שאין לי כלום מחכה לי. המלצות לסדרות?

ומאז שרציתי לפרסם ועד שאני מגיעה לזה, פגשתי שוב את המאומץ החדש. לבד הפעם ובמרוכז. הוא נשאר לישון (על הספה). אני ישנתי רע במיוחד ועכשיו, כבר שעות מרובות, אני קרועה מעייפות ולא מצליחה להרדם לשנ"צ. כאילו כדי להחמיר את המצב גם לא התקדמתי מספיק בספר שממש רציתי לסיים לפני הנסיעה על מנת לא לקחת את המשקולת עימי. עכשיו יש לי עיגולים שחורים סביב העיניים במקום להיות במיטבי לתמונת החידוש. וואט-ואז-איי-תינקינג (טייק אלף ארבעה מאות ושבע). ואחרי הכל, אני עדיין חושבת שהיה שווה את זה. מפגרים לא מתים, הם רק מותשים. נראה לי. אולי אי אפשר להכליל בעניין הזה. מי יודע.