חזרנו.

לא היה פעם פחות חם בלילה ובבוקר בקיץ? מתו' טוענת שאני חושבת כך כי לא גדלתי בת"א, אבל אני בעיר כבר באמת באמת המון שנים ואני זוכרת שכך היה גם פה. בכולופן חזרנו וזו קצת תחושה של לחזור לגיהינום. לא לגמרי כי לחזור לכשכוש ולרעבה זה תמיד תמיד טוב.

חזרתי ובידי מגוון מוצרי נייר הלו קיטי (מגבות מטבח, נייר טואלט, טישואים), לק מתמגנט שיוצר פסים כאלה (עובד, ניסיתי היום) ועוד כמה שטויות. אה, ועדיין לא בידי, אבל דרכון אירופאי מחודש למהדרין בקרוב.

אתמול נזכרתי איך כשהילד ואני נפרדנו זה ליווה אותי דקה-דקה ימים וחודשים ארוכים. ואיך אי אז, אני לא זוכרת מה עשיתי עם חברה שעבדה איתי מתישהו וזה היה כזה סוחף ששכחתי לרגע, ואמרתי לה תודה שהיא הוציאה אותי מזה לרגע. הייתי שבוע או שבועיים אחריי ואיכשהו היה לגיטימי עדיין להודות שאני שבורה, מה שאחרי חצי שנה היה קשה יותר ואחרי שנה כשבכיתי לבד ברכב עם השירים ברדיו בדרך הביתה כבר התפדחתי וכעסתי על עצמי. בכולופן, ההיא, שהיא היום הוא, היתה המומה. היא ממש היתה מופתעת שאני שם כל הזמן. היא מעולם לא חוותה פרידה ככה. היא תירצה בזה שהיינו באמת המון שנים ביחד ואני לא טרחתי לתקן ולהסביר שככה אני. ממילא הרגשתי כל כך פגיעה בשלב ההוא, אפילו יותר מהרגיל הפגיע שלי. עכשיו, אחרי שבבודפשט רוב הזמן זה לא הציק לי כי בכלזאת חו"ל וכזה (רוב, אבל בפירוש לא כל), זה אפילו יותר בולט ואני תוהה אם זה אחד ההבדלים בין נשים לגברים או שאני נקשרת (ודפוקה) במיוחד.

חוצמזה לכבוד מות המחשב והצורך בסדרות החלטתי שהגיע הזמן להשמיש את הראוטר ולא רק לשלם על אינטרנט בעוד אני משתמשת בזה של השכנים (עם אישור לשם שינוי). לא היה פשוט ועדיין לא מושלם, אבל לפחות משתמשת בשלי עכשיו.

ולעצמי - אני כבר לגמרי לא בטוחה שהיה שווה את זה.