כשכוש הוא לא הכלב הכי אופייני שאני יכולה לחשוב עליו. כלומר, הוא אוהב אדם ושמח תמיד לקראתי, הוא אוהב לשחק בכדורים וקונג, ומרחרח בעכוזיהם של חברים חדשים אחרים על ארבע כשהוא פוגש אותם.. אבל הוא גם מאד לא אוהב נסיעות (מסתבר שזה יותר נפוץ ממה שאנחנו חושבים), או אוכל (וזה כבר קשה והרבה פחות נפוץ) והוא גם נגד התכרבלויות ברמות העקרונית והמעשית כאחד (כן, יש לו מיטה משלו). הוא גדל וחי רוב שנותיו עם חתולים והמפגשים שלו עם חתולות רחובות הריוניות ואמהות טריות לימדו אותו להתעלם מחתולים או להזהר מהם, אבל לא לרדוף אחריהם. בטיולים כשכוש לא יורד במדרגות לפני שאני יורדת (כל סט מדרגות בנפרד) ולא נכנס למעלית בלי שכבר אהיה בה. הוא לרוב הולך צעד-שניים מאחוריי, כמו חסידת גור טובה. אני צריכה לחכות לו שוב ושוב כדי שילך לצידי. הוא מסתכל עליי בעיניים אוהבות והוא הכלב הכי מתוק, חכם ומוצלח שיכולתי לבקש לעצמי.

מידי פעם אנחנו פוגשים באנשים שחושבים שהם מביני עניין והם מנתחים את הצרכים או הרגשות או הפעולות הצפויות שלו. בד"כ זה יוצא נורא מצחיק.

כך באיזה טיול גשום בחורף כשהיינו כבר בשביל שמוביל הביתה, שכנה אמרה שהוא "מסכן וקר לו". כשכוש (כאילו בתגובה) רץ מכושכש ושמח כולו למרכז הדשא לפיסת שלולית ונמרח עליה באושר, עם הגב לדשא/מים הקרים. כשהשכן אחר הסביר לי איך הכלב בטח רץ ראשון החוצה מהמעלית, הייתי צריכה לשדל אותו לצאת (ולהדליק מחדש את האור בחדר המדרגות שכמעט וכבה עד שהואיל לזוז). אני מוצאת את עצמי מתנצלת כשהוא לא לוקח חטיפים שמציעים לו (הוא לוקח רק חטיפים שווים במיוחד, לא, השניצל הבייתי שלכם לא שוה במיוחד, גם שלי לא) ומסבירה שהוא כבר לא שומע כל כך טוב כשהוא משחק אותה סנוב ומתעלם מאנשים שרוצים ללטף אותו (זו לא השמיעה, הוא תמיד היה סנוב, כשהוא היה צעיר התירוץ היה הריכוז או איזשהו משחק). אתמול מישהו העיר לי על המהירות שבה הוא ירד לטיול (הסבר מייגע בפסקה הבאה עם הרקע החולני). זו היתה הערה דבילית כי הוא כבר שנים מתניע לאט וכשאנחנו יוצאים הוא מתחיל מלהתגרד או לרחרח את העציצים ורק אז יורד בזהירות וחצי מחליק את שלוש-ארבע המדרגות הראשונות עד שהוא מצליח לזוז כמו שצריך.. אבל חשוב מזה, ההערה הזו איפשרה לי תשובה מרושעת שחיפשתי פתח אליה כבר ימים.

מזמן הפסקתי לספור את הפעמים שהוא עזר לי לצאת ממצבים שאני הכנסתי את עצמי אליהם. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו.