זהירות, פוסט ממורמר במיוחד לפניכם.

אני ממש משתפרת בקריירה החלופית שלי כאדם לא מתפקד. אפילו הבית המתוקתק שלי לא מתוקתק כלל. אני מוצאת את עצמי יורדת על עצמי בפני אחרים ואז מהר עושה את הדברים כי מצפוני הפולני לא מאפשר שהמצב באמת יהיה כה חמור. כן, זה חלק ממה שנעשה היום, אם יהיו לכם הכוחות לקרוא. כך אני יכולה לדווח שבזכות השיטה הזו כבר כמעט אין כביסה (אין מלוכלכת, יש עוד נקייה לקיפול במייבש). לא קבעתי עדיין תור לטיפול פנים שאני מתכננת לקבוע בערך מתחילת הקיץ. אפילו כשכוש מוזנח קלות כי אני פתאום מבינה שעבר המון זמן מאז הטיול האחרון שלנו ואז אני קופצת מהספה כדי לתקן את המצב.

הלילה ישנתי רע במיוחד. אני לא מצליחה להגיע לטמפרטורה שטוב לי איתה בבית, ובפרט בחדר השינה. הלכתי לישון כשכל מפרקי צד ימין שלי מנסים למרוד ודואבים (אין לי מושג למה רק ימין). התהפכתי והתהפכתי ואז אני לא יודעת אם מתוך חלום או בשלב חצי ערות שחזרתי מחדש לעצמי את כל מה שהיה במקום האחרון עם הפיטורין. מה אמרתי למי ומתי, האם צדקתי או לא, האם יכולתי אחרת והאם זה היה איכשהו לגיטימי כמו שניסו להציג לי את זה.. ולמה לעזזאל ההיא כבר לא בקשר איתי בעוד יש איזה מתכון עוגיות שאני ממש רוצה ממנה? התעוררתי מכל זה בחמש ולא הצלחתי לישון מחדש למרות מאמצים כנים. בשש וקצת נואשתי וקמתי.

אני לא אטען שאין פה שאין פרצי עשייה. הבעיה שהם עולבים וקצרים מידי. לדוגמה הבוקר (בעקבות) החלטתי להתקשר לאיזה מקום שהתראיינתי בו והרגשתי ממש טוב ועדיין מחפשים. אז מצאתי את הטלפון שלהם ונזכרתי בשם המראיינת, חיכיתי לשמונה וחצי והתקשרתי. אבל אז לא ענו לי. לא ניסיתי שוב. כתבתי מייל לפני כמה ימים לרדיולוגית הפולשנית שאני רוצה להתייעץ איתה, עכשיו שסוף הקיץ בפתח שוב (אין לה קליניקה ושעות קבלה מסודרים); אבל היא לא חזרה אליי ולא ניסיתי לעשות עם זה עוד משהו. הבוקר סופסוף קראתי ארוכות (יחסית) על אטסי. לא עשיתי משהו מעבר עם הרעיון הרהבתני של לעשות כסף מיצירה. אפילו הכסף שהבאתי מהצפון לא מוקם במיקום קבוע ובטוח והם תכף חוזרים.

מרוב תוכניות לכיפור, כמעט שכחתי את ראשנה. הוחלט ראשנה אצלי (שזה מאד משמח האמת). אז עכשיו אני גם בתוכניות ראשנה ואוכל לגדוד (שהוא שלושה, אבל למה תמיד אתם בקטנוניות? אולי מי משני המאומצים שלי יחליט לבוא? אולי המתושלח תקדים לחזור מהוריה ותבוא? וכבר יש מוזמנים גם לצהרים שאחרי.. לא ירעב ישראל, לפחות לא אצלי בבית). היום פתאום הבנתי שעוד בכלל לא הסתכלתי על רעיונות לשנוטובות. אבוי. וגם אין לי כח. אבל מה? אני לא אכין? יש מסורות שאני לא רוצה לשבור. מילא משלוח בישראל, אבל מה עם אלה שצריכות לטוס מעבר לאוקיינוס? נפלא. NOT. אז עכשיו יש ליותר מידי טאבים פתוחים ואפס רעיונות מעשיים. וזה רע רע, כי השועל לאחרונה באיזה באג מוזר עלפיו כשיש לי יותר מידי טאבים פתוחים הוא לא מראה לי את כולם. זה אומר שאני יכולה לעבור אליהם עם החץ מטה, אבל קשה להפליא לסגור טאבים "בקצוות".

ושום דבר לא טעים לי. אני בניסיון לטבען כל מיני דברים והמסקנה כרגע שחלב סויה זה פשוט מגעיל והמאמץ להפוך טופו למשהו אכיל עם טעם הוא עצום מידי בעיני*. פיכ. אפילו המים איכשהו לא טעימים לי. אין לי סבלנות לכלום. הסדרה החדשה שלי לא מעניינת. כל הבלוגרים שלי כאלה צעירים שישרא בחמש ספרות בעיניהם ותיקים, הם לא חגגו בלוגדיי ומסנג'ר זה מבחינתם פריט ארכיוני על המחשב. אני כל הזמן לא במקום. אפילו לקטר ואת הפוסט הזה קשה לי לכתוב איכשהו. ואיבדתי את חדוות הקניות. אני. אני אנסה את זה שוב. איבדתי את חדוות הקניות. נו, אני לא בשיאי איך לומר.