יש אנשים שחושבים שהם מכירים אותי ומנסים לפעמים לטעון שאני טיפוס של בוקר. אני חושבת שהטעות שלהם נובעת מזה שאני יודעת לקום עם שעון אם צריך, או אולי מהעובדה המצערת (אותי במיוחד) שאני לא יודעת לישון בבוקר המאוחר. אבל לקום עם שעון זה משהו שלימדתי את עצמי ולישון מאוחר זה משהו שנכשלתי בללמד את עצמי ומעיד יותר מכל על הפרעות השינה שלי ולא על איזה מין טיפוס אני.

היום (ראשון) התחלתי לכתוב עבודה בתשלום. כן, שוב, בפורמט קצת אחר מהרגיל. תכננתי להתחיל בבוקר, עת היה אמור לחכות לי אישור ולעבוד מסודר כך שאוכל להעריך היטב כמה שעות כל זה לקח לי. מה שקרה בפועל הוא שאתמול כשחזרתי לביתי מבצרי בלילה גיליתי שחסרת אינטרנט אנוכי. הייתי עייפה מידי לעשות משהו מלבד לרסט את הראוטר. התחברתי קצת עם הטלפון לעולם, שלחתי מיילים קצרים והלכתי לספר (שהחלפתי למי שעוקב) ולישון. הבוקר עדיין חיכה לי בית בלי אינטרנט. בוקר לא היה מוקדם. ביליתי בלהשאיר בקשה שאקספון יחזרו אליי (טרם וגם הרשת שלהם נכון לבדיקה האחרונה שלי לא חזרה) ובלדבר עם תשתיות בזק ולתאר להם איך אני רואה את עצמי מחוברת לאקספון, אבל בלי אינטרנט. זה היה מוזר. מתישהו הבנתי שכדאי גם לצאת עם כשכושי וכשחזרתי פשוט התחברתי בנוסף לספק אחר, כדי שקודם כל יהיה פה משהו מחובר לעולם. אני מקווה שמצב האקספון יתבהר במהרה.

אז זהו, נגמרו הדחיות ואפשר להתחיל את העבודה, נכון? לא ממש. כלומר התחלתי קצת לחפש מאמרים רלוונטיים, אבל האמת שהתחלתי להתניע ככה סביב חמש. התחלתי ממש לכתוב אחרי תשע (כן, היו מגוון הסחות, שיחות טלפון, גלישה ושוטטות בבית בין לבין). המסמך ערוך כראוי עם כותרות ומיספור והכל. המבוא מוכן (וכתוב היטב). לרקע התאורטי יש כל מיני פסקאות שעדיין לא ממש מחוברות וגם אין לו חצי מהבשר שצריך. כבר יש רשימה ביבליוגרפית די מכובדת. כל מה ש"צריך" שיהיה בה, כלומר הקאנון או המחקרים החשובים בתחום או איך שנבחר לכנותם כבר שם. יש סוג של שלד לשיטה. אני חושבת שמצב לא רע. קפיצת הגדילה של העבודה חלה בלי ספק איפושהו אחרי אחת עשרה. באחת וקצת החלטתי שלכשכוש מגיע טיולילה. תכננתי לחזור ולישון בשעה "נורמלית" ולקום מוקדם ונו, כל השיט הזה שאנשים מספרים לעצמם כשהם חושבים שהם צריכים לעבוד "כמו שצריך". חזרנו. החזרתי את הנעליים של חמישי למקומן וקצת דברים מעופפים פה שחיכו לי. החלטתי "רק" לקפל כביסה כי היא בכלזאת מחכה לי מאתמול בבוקר. ואז הבנתי שאין סיבה שאני לא אתקדם במקום לישון. הרי מוקדם ויעילות ובוקר, זה ממילא לא הצד שלי. כן כן, אז במקום באתי ואני כותבת כאן. אבל היי, התגעגעתי.

היה סופש עמוס לעייפה שהתחיל כבר בחמישי ואחרי שגם לא היה פה אינטרנט רוב הבוקר, מצאתי שיש לי המוני השלמות לעשות ושאני מרגישה נורא deprived.

הנה הנה, אני הולכת לאחד מארבעים פלוס הטאבים שמחכים לי. והכותרת? היא של ברכט מאיזו הערה שעלתה היום ב-20 שאלות.