אז כשכוש ואני חזרנו לא מזמן מהגינה. הלכנו לגינה שלא היינו בה מזמן כי מטאטא הרחובות המקומי חש שהוא עשה איתי יותר מידי בּונדינג לטעמי והוא היה חייב למזמז לי את היד ארוכות בכל מפגש ולשבת לידי על הספסל ולא לתת לי לקרוא. אחרי כמה זמן הטיולים שלנו נורא חוזרים על עצמם ואני מנסה לגוון, אז נזכרתי שלא היינו שם מזמן וקיוויתי שאולי במקרה הוא לא יהיה שם (הצליח לי). כנראה שהלכתי לא לגמרי רגועה.

ועוד רקע - אתמול שיתפה המתו' בפייס בקשה לתרומה של איזה עמותת חתולים שחייבת הון לוטרינר כלשהו. אני חושבת שזה חוסר אחריות קודם להוציא ואז לבקש כסף. ככה זה עם חינוך סובייטי*. הגבתי משהו בסגנון, לא מאד חריף, שמבהיר שאני לא מאמינה בלתרום לכאלה. באה הגיברת של העמותה והבהירה שאני "לא נחמדה" (גולדה? זו את? אני יודעת שהיום תכף זומבים והכל, אבל זה היה אתמול) והיא בכלל לא רוצה *ממני* אפילו אגורה. כל זה עצבן אותי במיוחד וגם נזכרתי שהמתו' שלחה לי פעם מייל שממליץ על אותה גיברת כקטסיטר. אני כידוע רגישה למיילים פרסומיים שכאלה, מחברים אף יותר מאשר משאר העולם (שאר העולם זה קל, אם במקרה הג'ימייל לא סינן את זה בעצמו, אני מיד מעבירה לספאם ונגמר הסיפור). בקיצור, קצת נשאר איתי וגם זה העלה את סף הרגישות לבקשות כסף קורעות לב.

עד כאן רקע, בחזרה לגינה.

אני יושבת על ספסל בצל וכשכושי מולי על הדשא משתכשך בשמש. אני קוראת את קיצור תולדות האנושות שנתנה לי המאומצת לחג**; ואז ניגש אליי אדם, פונה אליי ומתחיל בהרצאה לא לגמרי קוהורנטית על כאבים, נכויות ועלויות. אולי זה הרקע, אבל נראה שהוא מנסה לקבל ממני כסף. אני מנסה לשאול אותו בנימוס לרצונו. הוא ממשיך בסיפור. החלפה, פלטינות, השכנה שגם היא נכה, יקר יקר. ואני באמת לא מבינה. אמרתי לו פשוט שאין לי כסף ואני לא מבינה מה הוא רוצה. בשלב הזה הוא כנראה הבין שאני באמת לא מבינה. אז הוא עצר את השטף הבלתי ברור ואמר לי "אני רואה שאת קוראה*** ספר, את בטח אישה חכמה. רציתי לשאול מה זה פלטינה". זהו. זה כל מה שהוא רצה. נשמתי לרווחה וחייכתי והסברתי לו. הוא למעשה אפילו לא נשאר להסבר המלא שרציתי לתת. אני נותרתי עם ההרגשה שהייתי צריכה להתאמץ יותר להבין מה בהרצאה על הנכות והעלויות והכאבים. שאני חייבת לא לתת לאנשים אחרים וליחס והצרכים שלהם שהם זורקים לפיתחי לגרום לי להיות פחות סובלנית. הרי אני כבר יודעת שמפגשים בגינות באיזור מובילים להכרויות ונאומים בלתי צפויים. מצפוני דואב (רק האיש העני עם החורים בגרביים לא יוצא לי מהראש).

הוא לא ידע מה זה פלטינה, אבל הוא ידע שאם אני קוראת ספר אולי אני אדע. כמה פשוט. כמה נפלא. כמה עצוב.

* אז לא קיבלתי חינוך סובייטי. אתם חייבים תמיד להיות קטנוניים? זה נשמע לי טוב ומתאים.

** עכשיו שגמרתי את Song of the Beast של Berg, שהוא בהחלט מוצלח.

*** הטעות במקור כמובן.