זהירות פוסט קיטורים עם פרטים טרחניים אינסופיים לפניכם.

היום הייתי אמורה להגיע לאיזה חצי יום להדרכה וקבלת חצי טון חומרים לאיזה פרויקט חדש (בשבילי) בבירתנו הניצחית ירושלים.

זה כלל דרך בלתי מזוהה (כמובן), הסברים שהנפש תכננה לי וקימה בשעה מוקדמת באופן לא חוקי ממש. טוב נו, אולי לא ממש, אבל שעה שלא נראתה במקומותינו ממש (ממש!) מזמן וכשנראתה זה לא היה מהכיוון של קימה.

כאדם אחראי הכנתי תיק ערב קודם, תכננתי ללכת לישון מוקדם (מובן שזה השתבש, אבל הייתי במיטה רגע לפני חצות, בשבילי זה הישג), הכנתי פודקאסטים לשמיעה בנסיך בדרך וטענתי את הדיבורית/משדר FM.. אפילו התקלחתי בלילה במקום בבוקר (שלא לומר כיוונתי שעון מעורר הרבה לפני שהגעתי למיטה שלא יהיו פאשלות כי כיוונתי כשאני עייפה מידי, דברים שכבר נראו פה מעולם).

ואז. אז העולם החליט שלא מתאים לו. הערב שלי, כמו שכבר אמרתי, השתבש לגמרי ולא באמת ניסיתי אפילו לישון מוקדם. אז בטיולילה עם כשכושי גיליתי שהעירייה פרסה ברזלים והחליטה לחסום נתיב וכיוון נסיעה החוצה מהשכונה ליד ביתי. לא היציאה שאני צריכה, אבל בלי ספק משהו שיעשה בלגאנים בבוקר של הורים והסעות מ- ול-בי"ס הקרוב. בשלב הזה גם נזכרתי שעוד בדרך לחיפה* חשבתי שאולי כדאי לתדלק ובסוף לא תדלקתי אפילו אחרי שחזרתי משם. לנסוע לירושלים עם ממש מספיק דלק ולא יותר, עם מיומנויות ההליכה שלי לאיבוד, נשמעה לי כמו רעיון רע במיוחד. הלכתי לישון, כלומר נכנסתי למיטה, קראתי ממש מעט ואפילו הצלחתי להרדם. ואז ישנתי רע. קמתי שלוש פעמים עד שש וקצת. חזרתי לישון בידיעה שעכשיו שבאמת אין לי זמן ארדם. טעות. בקושי ישנתי וקמתי שוב. מזל גדול, כי השעון רדיו-דיסק המעורר החכם שלי הוא אמריקאי והם הזיזו לשעון חורף היום. אצלו היה רק חמש וחצי. strike one (מוציאה לשון לגורל). קמתי כמובן עם כאבראש (זה לא זמן לשחק, לקחתי מיד כדור). הצלחתי לא להתחבר לפה ארוכות למרות שבדקתי מייל פה ולא בטלפון. הצלחתי לעשות טיול סביר עם כשכושי ולצאת ממש ממש מוקדם ולפני השמדי התחבורה ישר לתחנת הדלק הסמוכה (יחסית נו). נגמרו ההכנות ויצאתי באומץ לירושלים. הרבה הרבה לפני הזמן. כמובן שהרבה הרבה לפני העיר כבר חיכו לי עומסים; למרות אותם עומסים (ומגוון טעויות שכבר היה ברור שהן כאן) הגעתי לאיזור ארבעים דקות לפני הזמן שמחה וטובת לב** strike two או כך חשבתי לתומי. אה-מה-מה, באיזור לא מספיק. צריך למצוא ממש. וחנייה השממית תרחם. חנייה בירושלים באיזור העיר העתיקה. נו. עליתי וירדתי. ביקרתי בשכונות שאת שמן לא אכיר לעולם. סמטאות שלא ידעתי שאני יכולה לרוורס מהן או להסתובב בכאלה מרווחים לא מרווחים. ונסעתי וחזרתי והנה, כבר בשעה הידועה (ואחרי שיצאתי את הנסיך כדי לסמן לנהג אוטובוס שמנסה לדרוס אותי שאני לא סתםעומדת, אני באמת רוצה להכנס לחנייה פה לצידי) חניתי לי (חוקית) במקום. איחרתי רק 3 דקות. הינני כאן. strike two והפעם באמת. הת"א השני איחר הרבה יותר ממני.

בסיור לקראת ההדרכה לקחו אותנו במסלול קצר בן 407 אלפי מדרגות (בחיי שלעלות על החומה הסינית זה פחות מדרגות). חדר הישיבות שהוזמן מראש היה תפוס. הדרך לפינת הקפה היתה חסומה. לא היתה רשת. בקיצור כלום לא עבד.. אבל בסוף זה נגמר ובאחת וחצי לערך יצאתי למסע מדרגות היגדי כדי למצוא את נסיכי ולשייב הבתה. מובן שלקחתי טרמפיסטית. לראשונה בחיי על 443 בקטע הזה. יש אשכרה מחסום כניסה לשטחינו. מחריד. לא הבנתי איפה אני עד שראיתי אותו. עייפה ולא מרוצה כלל הגעתי בסוף הבתה. סוף שידוע אצלנו בכינוי נצחון לטובים (מי ביקש strike three ולא קיבל?).

כאן כבר לפני חצות הייתי אחרי עוד שני טיולים עם הכשכוש ושבעה (!) פרקי באפי אנג'ל לפיצוי על היום. והעבודה? עוד אין לי את כל החומרים כדי להתחיל לעבוד.

ולאנקדוטות ונקודתיים, כי אפילו לי אין כח לספר עוד אחרי כל הקיטוריי הזה..

- בשישי קניתי באופה פיתות מרובעות. כן כן. זה מגניב.

- עוד בשישי קניתי סופסוף שישיית מעורבת של בירות בוטיק ישראליות (בביר מרקט). טעמתי/שתיתי עד עכשיו כבר שלוש (שתיים בצפון בשבת). לא נרשמה נפילה נוראית, אך גם לא התלהבות יתרה. אני די מאוכזבת בינתיים.

- מזה זמן שאני לא מוצאת את שלאמוב ובחמישי גיליתי שאני גם לא מוצאת את הסלינג'רים שלי באנגלית (התפסן ותשעה סיפורים). פצחתי במסע סידור מחדש של הספרייה וניפוי מאסיבי של ספרים שברור שלעולם לא אשוב אליהם וגם אפילו לא ממש מעטרים את המדף. הצעות לתרומות או מקומות מומלצים למכירה יתקבלו בשמחה.

- סידרתי מחדש גם את מדף התה-קפה. אני בגל סדר שכזה.

- מחר אם אמצא לזה כוחות אתמלל ואתאר את עשר הפרסומות שבחרתי לעבודה החדשה שלי לסטודנטית נוספת. היא דווקא נשמעת משעשעת עד כה. אין ספק שיגיע שלב שבו אשנא אותה, אבל אני עדיין לא שם וזה הישג לא קטן. הגשתי הצעת מחקר רק אתמול, אבל גם אם יהיה שם איזשהו חידוד, אני מתקשה להאמין שהיא תשונה כך שהעבודה על הפרסומות תהא לשוא.

- יש לי רק דברים רעים לומר על שירות החשבונית לשכיר שניסיתי להשתמש בו. אם מישהי/ו צריך כזה אשמח לתת אי המלצה בפרטי.

- בשישי קניתי סופסוף סיגריות שאני מתכננת לקנות כבר מראשנה בערך, בסופר. והביאו לי את הלא נכונות. זה לקח המון המון זמן. היה כזה בלגאן של שישי שהחלטתי שאולי שינו את האריזה ואני טועה (בכל זאת לא קניתי שנים). רק בבית גיליתי שאכן כנראה צדקתי ועכשיו אני צריכה להחליף***.

עכשיו שכמובן הצלחתי למרוח את הזמן, ואפילו הזכרתי לשעון שכבר עברנו לשעון חורף, נראה לי שראוי שאחזור למיטתי כי החדש (God Engines) מעניין בינתים.

אני ממליצה לא לנסות בבית להתמודד עם העולם כשהוא מנסה לתקוף. להתייחד עם הספה והדוידי זו בד"כ דרך הרבה יותר יעילה לסוף טוב.

* בשבת ביקרתי את הצפונית (הצפוני אצל הרחוקים).

** ומאושרת במיוחד שהצטיידתי מראש גם בספר למקרה כזה בדיוק.

*** כן, עשיתי עוד הרבה קניות בשישי. היה כיף.