הניסיון שלי מלמד שכשאני לא כותבת יותר משבוע-שבועיים אני מצטערת על כך מאוחר יותר. אז הנה אני פה, כותבת.

החדשות הכי מעניינות אצלי (שרק מעידות על כמה המצב קשה) הן שבעקבות לאכול, להתפלל, לאהוב ולחץ פיסי לא מתון כלל מטל (לזכותה היא באה להחזיק לי את היד ולעשות את זה איתי) ובהמלצת דיטי, פתחתי (לראשונה בחיי הארוכים) כרטיס באוקיי קיופיד.

היום קיבלתי מהם מייל על איזה כלי מטופש גיאוגרפי שהם בנו (מה לעשות, אתר של גיקים). הנה התוצאות:

נו, לא שיש פה ממש הפתעות, אבל שמחתי לגלות שאפילו אחרי יומיים ואינסוף שאלות שכבר עניתי ברור שאתחבר יותר למישהו מדנמרק, ספרד או שוודיה מאשר למצרי, פקיסטני או אינדונזי. בהיבטי אה"ביה מככבים החופים לעומת המרכז והדרום הנחשבים חשוכים (למרות שיש לי נציג שם, אבל הוא ואישתו עם PhD ועובדים כמרצים באוניברסיטה, אז קשה לטעון שהם ממוצע האוכלוסייה באיזור). המדינה בה גרה אחותי אגב, אם כי היא גובלת באוקינוס, לא ברשימה. ועוד מסקנה אם אני רוצה למצוא כזו (נכון מורגש שאני כותבת עוד ועוד עבודות אקדמיות?) היא שאם אני רוצה לצאת את גבולות ישראל בחיפושי זוגיות, כדאי שאפתח עמידות לקור.

חוצמזה שגרה חיובית במקומותינו. מאז שכתבתי על התהליך המחקרי ערכתי עוד עבודת תזה וסיימתי סמינריון אחר (שמחכה שאעבור עליו שוב מעבר מלא לפני הגשה שתקרה כנראה בעוד שעה-שעתיים, אחרי שאפרסם את הפוסט הזה).

לכבוד החורף אני מחפשת שטיח שאגי ספגטי לחדר העבודה במחיר שפוי, כך שאם אתן מכירות חנויות שטיחים במחירים אטרקטיביים Do tell!

זהו בעצם. ימים של מרקים, חום, גשם וצחוק. תכף חנוכה ויש לי כל מיני תוכניות יצירתיות והזמנות להתארח לרוב. עוד יותר תכף סופש שיהיה גדוש חברים.

אם שגרע זה שגרה כשרע איתה, איך כותבים שגרה שהיא נהדרת? שגרת? שגדרת? שגרט? המפ.