אם אני לא סופרת ללמוד ללכת מחדש אחרי שמזדה 5 עברה עליי (ביסודיות), אבל הנה זה בא.

מצאתי עבודה. למעשה מצאתי שני חלקי עבודה. שניהם ביחד אמורים להיות קצת פחות מחצי משרה בשעות, אבל יחסית ליחיסותם, שניהם משלמים טוב. בנוסף אני ממשיכה לכתוב עבודות לסטודנטים לא נמרצים עם אבא עשיר. כל זה אמור לפרנס אותי בכבוד (יותר או פחות תלוי כמה עבודות כתבתי באותו החודש).

עכשיו כשאני מסתכלת על התאריך, אז מעבר לשעה העגולה, אני בדיוק 4.5 שנים אחרי קניית הדירה (כלומר חתימת חוזה), מה שנותן לי עוד טיפה יותר מעוד 5.5 שנים שרובה המכריע יהיה שלי (כי התחלתי לשלם משכנתא עם הכניסה שהיתה מספר חודשים מאוחר יותר).

הבוס(ים) החדשים שלי נהדרים. ממש. אחד הוא מתנדב ואין לו זמן או כוח להפריע לחיי. אנחנו בקושי מכירים וכבר בפגישתנו הראשונה יכולתי להציע לו למעול בכספים (עם חיוך) ולקבל שיתוף פעולה לבדיחה. בכלל גם אומרים עליו שהוא בסדר. ישר והוגן ונחמד. והכי טוב - כמעט הכל הכל מהבית. אגלה זה שוב הזמן לומר לך המון המון תודה על השידוך הזה. השני בוגר בערך כמוני, רק שהוא שותף במשרד עו"ד (אחד משניים). היום הוא שאל אם מותר לו לקרוא לי מותק ושילב עם זה הסבר של כמה מהר הוא לא פורמלי עם עובדים. בתגובה אמרתי לו שדי הבנתי את זה כשהוא הסביר לי שהוא מאוהב בי ואין סיכוי שיתן לי ללכת בזמן שהתמקחנו על כמה הוא ישלם לי (וגם שמותר כמובן, כי אני מותק, אז איך אפשר לצפות שהוא יקרא לי?). גם החלקי הזה כמעט כולו מהבית. התחייבתי ליום עבודה (לא מלא) בשבוע במשרד. אם יש ספק גם אני לגמרי מאוהבת. עכשיו כבר יש פה גם ספלים שקניתי למשרד בדומו אחרי שהטרדתי אותו בתשע וחצי ככה (בערב) מטיב טעם כדי לקבל אישור לקנות אותם במחיר מופקע. יפים יפים. הוא מקשיב לי, מקבל אותי, ובינתיים משתף פעולה עם כל השטיקים והשריטות המרובים שכבר חשפתי בפניו.

אני לא זוכרת שדיברתי פעם ככה על בוסים. היו לי כבר בוסים טובים. בוסים שאהבתי ואהבו אותי (לא תמיד בהדדיות המשתמעת). אבל זה (השני) ממש מוציא את הטוב שבי. הוא מאמין בי וביכולות שלי ויש לו תוכניות צמיחה ועניין ואמון כזה עצום בלי ממש להכיר אותי. זה נפלא. זה כל כך נעים לבוא ככה לעבודה (אפילו שאיחרתי חצי שעה לפגישה שלנו כי בדיוק תיקנו פה את המעלית). אני מסתובבת עם חיוך ענק. אני רגועה עם מה יהיה בסוף החודש (או ממש בתחילתו).ועכשיו אני מבינה גם שאני צריכה כינויים נפרדים בשביל שניהם ואולי בשביל הבנות (הנפלאות ברמות על שכבר אמרתי להן שהן מתנה) שמספקות לי עבודות לכתיבה. הקפתי את עצמי באהבה בעבודה. ממש.

בקיץ שעבר רגע לפני שטסנו לרחוקים עזבתי אחרי 3 ראיונות מצויינים ונראה שהנה החיים מסתדרים שוב. כל העבודות נשמעו מעניינות ומעוניינות. כולן שילמו טוב יותר מהשילוב הנוכחי. כולן היו של שעות ארוכות מחוץ מבית והכי אני מקצועית. אני בספק שמי מהן היתה עושה אותי כזו מחוייכה ומאושרת. נפלא.

יש כבר ארבע טאבים של מתכוני עוגיות שאני חושבת להכין להם לכבוד הספלים החדשים (שיהיה משהו ליד הקפה, לא?).

אה, והמהפך הטבעוני יצא שוב לדרך. מקווה שביתר הצלחה בסיבוב הזה, אם כי אני לא רוצה לצאת בהצהרות בומבסטיות מידי.

החיים יפים (FML עלק ,)