כנס כנס, אפ'חד לא כועס שאיחרת נורא, העיקר שהצלחת להגיע בסוף.

וואו. שבועות מטורפים פה לאחרונה. עם כל העבודות החדשות וסופשנה כנראה שייקח רגע להתייצב. אני מוצאת את עצמי בתחושה שאני עובדת כל הזמן. היא לא ממש מדוייקת, ביום שלישי השבוע רוב מה שעשיתי היה קניות (אייס, סופרפארם, סופרמרקט, חומוס, מאפייה), אבל הימים איכשהו נעשו ארוכים והמיילים בכל שעה שאני גם עונה להם בכל שעה.. כמו ממש עכשיו שהשבתי על אחד או הרגע היום בתשע וחצי כשהבנתי שאני עדיין על הניוזלטר וכנראה שלא אבשל לי היום.

אני צריכה לנתק את הקשר בין המייל ה"ראשי" למייל עבודה. ניסיתי כבר לפני שבוע ואיכשהו זה לא עבד ולא מצאתי את הזמן להתעמק בזה, אבל הנה, לפחות סגרתי את הדפדפן הנוסף (ועזבתי את הפוסט לטובת פילטורים חדשים במייל). למיטב ידיעתי לא אמורים להיות דברים שאני צריכה לטפל בהם בשבת. והנה לא התאפקתי ועשיתי עוד משהו. בעיה עבודות בלי סוף יום. אבל! לראשונה מזה כמעט שלושה שבועות אני באמת הולכת לנוח. כלומר מלבד לנקות ולבשל ולסדר ולכבס ולנסות להעביר פה ריחות מוזרים שנותרו מאיזה תאונה עם כשכוש הבוקר (לכלב שלום). לא חפיפה. לא אימיילים. לא קניות למשרד. לא ולא. אנחנו והבית ואני וחברים ועוד אני.

כדי שלא רק אקטר, הנה נאום פוליטי עם מישהו שלוקח את עצמו מספיק ברצינות כדי להקשיב לשטויות שיוצאות לו מהפה... לפחות מספיק כדי שזה יביך אותו מה שהופך אותו לחכם ורציני בפי 20 (או פי מיליון) מהפוליטיקאים שלנו (תלוי למי מתייחסים). וגם קר לי, אז זה ממש מתאים עכשיו (תראו, תבינו).