באמת שאני לא. ממש לא אפילו. רציתי כבר לכתוב פוסט על החלום ושיברו. אבל אז בחמישי (או שזה היה ברביעי, כל הימים מתערבבים לי) היה משהו במשרד שכל כך חימם לי את הלב והחזיר לי את כל האמון והרצון להמשיך בכל הטירוף הכבד הזה.

אז מה היה לנו?

- משרד אחד (פורמלית 46 שעות בחודש, מעשית כרגע יותר, לא לדאוג משלמים על התוספת)

- עמותה אחת (אני לא בטוחה מה פורמלית או מעשית, היא מוזנחת ואני בעיקר בכיבוי שריפות שם. ולחשוב שהתחלתי כל כך יפה ובסדר מופתי*)

- 6 (!) עבודות אקדמיות פתוחות בתהליך בשלבים שונים (ויותר מידי הצעות נוספות)

- סטארטאפ שמחכה לצומי (למעשה היום נמאס להם לחכות והם שלחו לי מייל, אבל לא השבתי עדיין)

- גיאולוגים אהובים במיוחד עם משהו דחוף-רוצים-רק-אותך-לא-מעניין-אותנו-כלום שסיפסרתי להם את המאומצת (בידיעתם) וזה עדיין גוזל הרבה צומי

עכשיו אם לפחות אחרי כל זה יכולתי לומר משהו על חשבון בנק תפוח או מסע קניות כלשהו, היה הרבה יותר משמח. מה אומר? Alas I cannot swim (ואולי טוב שכך).

טרם ראיתי ולו תשדיר בחירות אחד. בכלל פספסתי את רוב מערכת הבחירות הזו. אני יודעת שהיא מנומנמת, אבל עדיין זה קשה לי ועצוב. היי, פעם הייתי חיית בחירות. הוא, אני והמלחמה הבאה.

כמו שאפשר לקרוא בקלות אני במצברוח מוזיקלי וטוב. כל זה קרה בזכות סופש שהיה ממש סופש. בשישי עבדתי כמו פסיכית על הבית על מנת שאת שבת אבלה בבטלה גמורה.

האמת שחשבתי לפתוח אתמול פוסט בהצהרות על שילובים אהובים עליי במיוחד. דוגמאות?

סל כביסה + מכונת כביסה + קולב בגדים + מייבש ריקים. כן כן, ריקים לגמרי (צ'ק!)

או נניח

כיור ריק + ייבוש כלים ריק + מקרר מלא (היה צ'ק אתמול, עכשיו מחכים לי כלים, לא משהו היסטרי)

כאלה מין משפטי סובלימציה מלאה לערכים מזרח אירופאים שעושים לי נעימי בגב ברמות לא חוקיות כמעט. אז נכון שאת מרק הירקות והעוגה הטבעונית (ששניהם יצאו ממש מעולה) הכנתי בסוף אתמול, אבל ס"ה היתה הבטלה שתכננתי. טוב כמעט, חוץ מכמה מחשבות טורדניות על כמה דברים שלא עשיתי בכל מיני חלקיקי עבודות. אבל התאפקתי ואפילו פתקונון לא הכנתי לי. הכל חיכה להיום (וחלק עוד יחכה גם למחר ולאחריו).

מה שכן היה כלל טיול שמש עם ספר וכדור לכשכושי שסובל מהמצב לפחות כמוני (וגם מהקור ומכל הגשם הלא מתואם הזה), שיחת מתושלח אחת ארוכה להפליא, התייחדות עם הספה וחריטה. השלמתי ספל שהתחלתי לפני חודשים ומיד עוד אחת בלי תכנון מוקדם.

אני צופה עכשיו ב-Revolution החדשה של JJ ומאד נהנית. מזכירה קצת את יריחו עם יותר אלימות (כן, אפשרי). רק עשרה פרקים בינתיים. חוזרת מהפסקה לקראת סוף מאי. בכלל באיחור של שנה הבנתי שיותר עדיף לחבר את הנייד ל-TV ב-HDMI. נו, העיקר שבסוף הבנתי (וגם מצאתי זמן לקנות כבל).

 כמו שכבר סיפרתי פה נרשמתי ל-OK קיופיד. זו אני, אז מה שקרה מאז זה שסירבתי בנימוס לכל מיני חיילים בודדים ממגוון לאומים (יותר משניים זה מגוון ), לכל מיני נוצרים מאמינים שלא שמו לב מי אני באמת והכי טוב למישהו (ישראלי) שאשכרה כתב בכרטיס שהוא לועג לטבעונים**. כן, גם אני פניתי לאנשים שסירבו בנימוס וחוצמזה אני מתכתבת עם שניים, אבל לא נראה לי שאראה איש מהם בחודשים הקרובים בקצב שזה מתנהל לו.

מה שכן, נתקלתי באיזה כרטיס שאחד מהפרטים שלו היה שהוא מחפש מישהי שלהרגיש כלפיה כמו בשיר הזה..

וזה השיר שמתנגן אצלי בלופ (יחד עם דברים אחרים) כבר יומיים.

ואני גם מקשקשת ארוכות (מאד) עם מישהו תפוס מצפון הארץ בעוד שנינו (או למעשה שלושתנו, זוגתו יודעת, אני לא מוכנה להיות סוד אפילו לשיחות) יודעים שלא יצא משהו מעבר לקשקשת וזה נחמד.הוא גם הכיר לי את האתר הזה שטרם החלטתי בדיוק מה להזמין ממנו וכמה זוגות נעלי בית סביר שיהיו לאישה אחת.

אז לא, אני באמת יודעת מה חשבתי לעצמי כשפתחתי כרטיס, אבל כזו אני. אלופה בקשרים וחברויות ולצחוק ולבכות ולהיות. פחות טובה במציאת קשרים זוגיים. אם לא ידעתי לחפש את זה בטוויטר או בפייס (או בכל שנותיי בפורומים), למה שבאתר הכרויות אני לא אמצא חברים? כן כן, אני גם בטח בסוף אצא לדייט משם. בינתיים אני בעיקר מוחקת את כל המיילים המרובים שהם שולחים לי.

* היא עוד תשוב, היא עוד תשוב, זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב.

** זה הולך יופי. תודה ששאלתם.