שמתי לב שלאחרונה כל מה שאני עושה זה מקטרת (או שמחה על ניקיונות כמו שהעירו לי כבר), אז חשבתי שאולי כדאי לעשות רשימה גם של דברים קטנים, דביליים בד"כ, שקרו לאחרונה משמחים ועושים לי טוב..*

- מכנסי הפיג'מה של אלמו שקניתי לי בטארגט וחנכתי עם המצעים האהובים עליי (בשחור ואדום) כשהחלפתי מצעים.. כמו זה רק עם אלמו והוא מחייך.

- המגב הקטן והנקי שקניתי לי לכיור במטבח כי איכשהו נשאר פה מגב קטון כשעברתי והוא נותר פה לארבע שנים בהן לא הצלחתי לנקות את הפנימה המלוכלך של הידית שלו (למרות אינסוף ניסיונות) וזה הציק לי בעין בכל פעם שרחצתי כלים (שזה כידוע לא אחת יותר מפעם ביום).

- השלט לשירותים ולמקלחת של אתל עיצובים שקניתי עוד בתהליך הרכישה ואיכשהו לא שמתי כי כשהגעתי לפה גיליתי שיש לי חלונות כאלה בדלתות וזה לא מתאים. (ואז החלטתי לתת לחברים שעברו דירה. פעמיים. ופעמיים לא נתתי כי הם חמודים מידי ולגמרי בשבילי). עכשיו הם תלויים מפולסים על החלונות הקטים בדלת וגורמים לי לחייך בכל פעם שאני הולכת לעשות פיפי (שזה הההמון).

- המחברות היפות שבחרתי לעו"דים ולעמותה שבכל פעם שאני לוקחת וכותבת בהן משמחות את לבבי. (וזה שפיניתי מקום על המדף ואני יכולה לקנות עוד אם אתקל בכאלה שישבו את עיני).

- כשכוש אוכל פלוס-מינוס את המנה היומית שלו כבר למעלה משבוע (מלח-מים-שום-בצל-כיסא-קפיצה-טפו-טפו-נוק-און-ווד-יבוא!!).

- כמעט חודשיים טבעונות וכמו שעניתי אתמול לשאלה - ממש לא קשה לי. אני לא יודעת למה חיכיתי עד עכשיו.

- מתקן הגירוד העגול (והצנוע) שהזמנתי אתמול לרעבה ויגיע היום.

- האשלייה שאוטוטו אני מצליחה למצוא זמן להגיע לנחלת בנימין ולקנות בדים חמימים ויפים לריפוד מיטות כשכוש חדשות (לכבוד השטיח החדש בחדר העבודה).

כן, לרובם לקח המון זמן.. אני לא יודעת למה באמת, חלקם עוד לא קרו וגם אותם אני לא בטוחה למה, אבל עוד לא אבדה התקווה.

* וגם בואו נודה על האמת, נגמרו לי ההסחות ואני צריכה לכתוב עבודה.