היום, לפני שחזר הגשם, בילינו כשכושי ואני בגינה בשמש. כהרגלנו.

במהלך הביקור הזה, זכינו לשמוע את השיחה-נאום-הרצאה הבאה:

אל תקשיב לאמא. אמא לא מבינה שום דבר. היא מדברת שטויות. אמא גם לא אוהבת אותך כמוני. אני אוהב אותך באמת. רק אני קונה לך הפתעות שוות, נכון? זה כי אני באמת אוהב אותך. אמא לא אוהבת אותך. לא באמת. אתה מבין?

והילד עונה לו כן.

אני חייבת להודות שאני לא הבנתי.

הם עוברים לידינו. הדובר במכנסיים שחורים, חולצה לבנה וכיפה לבנה גדולה של נחמנים חוזרים בתשובה. הילד בלבוש תואם, רק עם כיפה סרוגה קטנה. האב עם יד מחבקת, פורע את שערו. אם לא הייתי שומעת את הדברים הייתי מחייכת לעצמי על אב שבאמת נראה אוהב ואכפתי. אני מניחה שאפשר לחבר כמה סיפורים להסביר את  הדברים הקשים. אף אחד מאלה שאני חשבתי עליהם לא מחמיא לאב. לא מחמיא בכלל.

וחוצמזה ירוק במזל"ט. ועולם חדש מופלא (האקסלי). וגם טיפים לסידור השיער כדי להראות רזה יותר (בחיי).

שיהיה שבוע מוצלח ודיטי - מזל טוב גם מפה.