היום אחה"צ קיבלתי חדשות לא טובות. בכיתי לרגע. התקשרתי להוא שעדיין אין לו פה שם, כי הוא היה מעודכן במצב עד לחדשות האלה (לא ענה לי). התקשרתי לאמא (לא עזר). בכיתי עוד. ההוא התקשר לשיחת חרשים קצרה (באמצע כל מיני שהם באמת תירוצים מצויינים). דיברתי עם הנפש.

עברתי ללבשל. לנקות. לסדר. לטאטא. לבשל עוד קצת. לא אפיתי כלל.

דיברתי עם חברה טובה שאנחנו בקושי מדברות כי היא סתם התקשרה במקרה דווקא היום. היא הצליחה להצחיק אותי נורא ולהפעיל אצלי נקיפות מצפון על זה שאני צוחקת עכשיו. חידדתי סכינים. דיברתי ארוכות עם האושייה הכי קשורה לאירוע. ניקיתי עוד קצת אבק. דיברתי קצרות עם ההוא שחזר הביתה ב-IM. כן, נראה שלא תהיה לי ברירה, אני צריכה למצוא לו שם. שלחתי מייל לבוסים שמתנצל ומבטל את מחר. סידרתי את הקניות מאתמול ודיגמתי עוד קצת את המטבח. בכיתי עוד לא מעט.

עכשיו איכשהו כואב לי הראש, הבית עדיין לא נקי והמקרר עדיין מרגיש לי ריק. לפחות הסכינים חדים שוב.

גם כן דרך להתמודדות מצאתי לי.