היום אחרי סופש שלא המשיך למחרת טוב יותר משישי, אולי על מנת להשלים אותו, חברה אחרת והנתנייתים התייחסו אליי כאל מישהי שאין שום צורך לתכנן איתה או לתת לה התרעה, אלא אפשר להתקשר ושתעזוב הכל ותבוא. סבתי ז"ל היתה קוראת לזה "להוריד אותי מהקולב". מסתבר שחברים שלי חושבים שאפשר. אח"כ סטלה לא חשב שצריך להגיד משהו או לבדוק רגע לפני שהוא נעלם בזמן שהוא לכאורה זמן שאחנו תמיד מדברים בו. ואז דיברנו בטלפון והכל היה לי פשוט יותר מידי והתחלתי לבכות. ממש ממש לבכות. לבכות כך שאיבדתי את עצמי והתפזרתי ואני לא יודעת איך לאסוף אותי מחדש. לא הצלחתי לעצור. אני כותבת על זה ומתחילה שוב.

אני חושבת שרכבת ההרים הזו פגעה בקרקעית. יש לי מעט מאד דברים שחשובים לי יותר מחברים שלי. שפיותי היא אחד מהם.

אחר כך יצאתי עם הכשכוש והלכנו לקנות סיגריות. כמובן. קצת בעייתי כי שכחתי להוציא כסף. מסתבר שגם השתמשתי כבר בשטר של העשרים שהיה בנרתיק של המצלמה, אני לא זוכרת מתי, ובלא מעט מהשנקלים מאוסף השנקלים שלי, ובכספי חניונים שהיו לי בארנק חניונים בנסיך ו... בקיצור אחרי שגירדתי את כל שאריות המטבעות שהיו במגוון המקומות שבהם אני משאירה לעצמי בכל מיני מקומות, אספתי 29 ש"ח. בדרך עם הכשכוש פגשנו את הצרפתייה שצעקה עליי מרחוק והתאימה לשלב הבכי והייאוש. בקיוסק, לא היו הסיגריות שלי, אבל חכה לי מוכר מחוייך ואוהד. מצאנו לי סיגריות חלופיות ואני חייבת לו שלושה שקלים. כותרת הפוסט הזה הוא משפט הפרידה שלו ממני. אין מה לומר, אנשים פה בשכונה תמיד עושים לי טוב. נו לא כולם, אבל רבים מהם. המוכרים בחנויות תמיד.

חזרתי הבתה שפויה מעט יותר. באמת באמת שהיו לי תוכניות יפות ובריאות. לנתק קשר. ללכת לישון מוקדם. להגיע לעו"דים מוקדם במיוחד. לקדם כל מיני עניינים חשובים. לאכול בריא. לבלות זמן איכות עם עצמי. הרבה ממנו. בעיקר שבשבוע הבא הרחוקים מגיעים ויהיה עוד שבוע לחוץ במיוחד.

מאז כבר מצאתי לינט (לא טבעוני) בארון עם מלח ים (חוסל באופן ממוקד שטמונה בו הנחה לאור המצב). הייתי בישיבה ארוכה במיוחד עם ארהביה עד כמעט עשר. התקשרתי לסטלה. ואני פה כותבת ומתכוננת לעוד פרק של באפי במקום לישון.

אני? סמל של אי בריאות ואי עמידה בהחלטות. באמת. מודל לאי חיקוי.

אסיים בציטוט של קניוק ז"ל מספרו תש"ח. קחו את הזכרון ותחליפו אותו באישיותי הרופפת. "אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלוא איני סומך על הזכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. אתה חושב, ואחרי רגע אתה זוכר רק מה שאתה רוצה."