השבוע עם הנפש:

אתמול אירחתי חברים לראשנה. היינו בנוהל כמעט טבעוני (יש לי בעיה עם דבש ודבורים וניצול ובעיקר עם הטעם פיכ של סילאן). היינו שבעה ומאוחר יותר הצטרף עוד זוג לאחרי הארוחה. כדרכי, הכנתי המון אוכל. כדרכם, החמיאו לי המון. שלא כדרכי, נתתי לאנשים לסדר ולנקות ולעשות אחריי בעודי ישובה נחה. אני לא יודעת אם כדרכם, אבל הן עשו כזו עבודת השתלטות על המטבח ובלי לשאול יותר משתי שאלות נמצאו מיקומי דברים, רוקנו קערות ותבניות לקופסאות סגורות, סודר מקרר, הכל נרחץ וחלקים ניכרים יובשו ונכנסו למקום, נמצאו עוד ועוד מגבות מטבח לייבוש ושקיות לזבל ומה לא. אושר. מעתה, זו דרכי.

עוד אתמול קיבלתי מגוון מתנות קטות ומלאות מחשבה, אהבה והתחשבות. קיבלתי המוני חיבוקים ואהבה משכנים וחברים שזכו לשנוטובות (בקרוב תמונות, לא כולם קיבלו עדיין בדואר). זה השלב שעבורו אני עובדת כה קשה והוא לגמרי לגמרי שווה את זה. כדאי להזכיר לי את זה בשלב שבו אני בוכה על העבודה.

כל עצם בגופי כואבת ועדיין יש לי חיוך מטופש של מאוהבת אם כי איני מאוהבת באיש. מלאה. מלאה אהבה. איזה כיף.

ורק הכריות החדשות שהזמנתי במחיר שחיטה רק כי הבטיחו שיגיעו בזמן, לא הגיעו. זה מה ששלחתי הבוקר לאורחים..

מקווה שהיה לכם (או יש עדיין) חג לא פחות מוצלח ושתהיה שנה נהדרת!